שְׁלָדִים מְיֻתָּמִים, פִּתְחֵי בָּתִּים אֵין-חֵפֶץ,

וְשֶׁקֶט מְאֻיָּם בּוֹ הֵד שֶׁל זְעָקָה.

בְּחַלּוֹנוֹת שְׁחוֹרִים נָצוּר עוֹד קוֹל הַנֵּפֶץ

וּזְרוֹעַ עֵץ יָבֵשׁ עַל דְּמִי הַמְּבוּקָה.

כָּל שֶׁהֻסְתַּר נֶחְשַׂף – עַמּוּדֵי-כְּבִישׁ צָנָחוּ,

מְכֻרְבְּלֵי חוּטִים כִּלְבוּשׁ שֶׁל עֲנִיִּים.

וְגַג הָפַךְ פָּנָיו מִקִּירוֹתָיו שֶׁשַּׁחוּ

כְּאִלּוּ בּוֹשׁ מְאֹד לִרְאוֹת עֶרְיַת עִיִּים.

אֲשֶׁר שָׁזְרָה הַיָּד, הַיָּד יָדְעָה לִקְרֹעַ –

נֻתַּץ לִרְסִיסִים כָּל-שֶׁהָיָה עָנֹג,

וְשִׂיחַ שֶׁנּוֹתַר אֵינוֹ פּוֹסֵק מִתְּמֹהַּ

עַל שֶׁקֶט הָעוֹלֶה מֵעֲרִיסַת תִּינוֹק.

רַק אֲדָמָה שְׁחוֹרָה וּבִלְתִּי-מְנֻצַּחַת

הִיא חֲזָקָה מִכֹּל בְּכֹחַ הָאַלְזְמַן,

וּמִנִּירִים חַמִּים בּוֹקַעַת וְקוֹלַחַת

שִׁירַת צְמִיחָה גְּדוֹלָה וְרֶנֶן הַדָּגָן.