לחן: מ. וילנסקי
הַלַּיְלָה בָּא, עָנָן עַל הַצַּמֶּרֶת,
וְקַר לְךָ וְרוּחֲךָ נִרְגָּז.
נִדְמֶה לְךָ שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹבֶרֶת
אֵינֶנָּה זֹאת מִי שֶׁהָיְתָה אֵי־אָז.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
גַּם לְבָבִי כָּמוֹךָ נֶאֱנָח:
הָיוּ לֵילוֹת שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַד שַׁחַר
וְכָל בָּחוּר הָיָה אַחֵר כָּל־כָּךְ
הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם בַּחוּרִים,
אַתֶּם אֶת זֹאת אוּלַי אֵינְכֶם זוֹכְרִים.
אֶחָד אֲשֶׁר חִבְּקַנִי –
אֶת כָּל חַיָּיו חִבֵּק,
אֶחָד שֶׁנְּשָׁקַנִי –
אֶת כּוֹכָבוֹ נִשֵּׁק.
אֶחָד אָמַר: זִכְרִינִי,
אָרוּר מֵפֵר הַבְּרִית!
אֶחָד אָמַר: הַמְתִּינִי,
כִּי לִי אַתְּ לְתָמִיד.
אַתֶּם אוּלַי אֶת זֹאת אֵינְכֶם זוֹכְרִים,
אֲבָל הָיוּ כָּאֵלֶּה בַּחוּרִים.
הָיֹה הָיוּ, הָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ.
הָיֹה הָיוּ. טוֹבִים וַאֲהוּבִים.
כֵּן, כָּכָה זֶה. עַל כֵּן הַשִּׁיר עָצוּב הוּא,
כִּי אֶת הַטּוֹב לוֹקֵחַ אֱלֹהִים.
אֲנִי יוֹדַעַת: כָּכָה זֶה, כֵּן כָּכָה.
בָּחוּר־וָטוֹב – בָּחוּר הוּא וְגַם טוֹב.
אַךְ לָמָּה זֶה רַק הַמֵּתִים עִם שַׁחַר
יוֹדְעִים תָּמִיד אַחֶרֶת לֶאֱהֹב?…
הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם בַּחוּרִים…
הַיּוֹם בּוֹנִים פֹּה אֶרֶץ לְתִפְאֶרֶת,
וְשִׁיר חָדָשׁ. וּפֶרַח. וּנְעוּרִים.
וְהַבָּנוֹת לוֹבְשׁוֹת שִׂמְלָה אַחֶרֶת.
כֵּן, כֵּן, אֲבָל… אֵיפֹה הַבַּחוּרִים?
אֵיפֹה הֵם? שָׁר הָרוּחַ בַּשַּׁלֶּכֶת.
אֵיפֹה־אֵיפֹה הֵם? שִׁירוּ עִמָּדִי,
כִּי קַר כָּל־כָּךְ בִּלְעֲדֵיהֶם לָלֶכֶת
וְאֵין זוֹכֵר אוֹתָם עוֹד מִלְּבַדִּי.
הָיֹה הָיוּ אֵי־פַּעַם בַּחוּרִים…