לחן: שמרית אור

בִּתִּי, בִּתִּי, אֲנִי לָךְ אָב,

כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לְכוֹכָב,

כְּמוֹ הַבְּרוֹשׁ לְשֹוֹשַׁנָּה

וְכִשְׁנוֹת־אֶלֶף לְשָׁנָה.

בִּתִּי, בִּתִּי, מְאוֹר־עֵינַי,

אֶת יְגוֹנַי וּשְׂשׂוֹנַי

חָרַזְתִּי לָךְ מִמַּעֲמַקִּים

לְשִׁיר שְׁקֵדִים־וְצִמּוּקִים,

כִּי אַתְּ חוֹתַם חַיַּי לָעַד

וְהַשָּׂרִיד אֲשֶׁר יִשְׂרַד.

בִּתִּי, בִּתִּי, אֲנִי אָבִיךְ,

וְאֶת חַיַּיִךְ אָן אוֹלִיךְ?

לְאָן אֶשָּׂא אֶת מַכְאוֹבִי

כִּי תִּצְעֲקִי: "אָבִי, אָבִי,

אִם יְגוֹנִים הוֹרַשְׁתָּ לִי –

עַל־מָה חַיִּים בִּקַּשְׁתָּ לִי?…"

בִּתִּי, בִּתִּי, חַי אֱלֹהִים

אֲשֶׁר צִוָּה אֶת הַחַיִּים,

אִם גַּם אֲנִי, כְּמוֹ כֻּלָּם,

יוֹדֵעַ פֵּשֶׁר הָעוֹלָם;

אַךְ, כַּנִּרְאֶה, שֶׁלֹּא לַשָּׁוְא

אַתְּ בַּת לִי וַאֲנִי לָךְ אָב…

בִּתִּי, בִּתִּי, אֲנִי לָךְ אָב,

כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לְכוֹכָב,

כְּמוֹ הַבְּרוֹשׁ לְשֹוֹשַׁנָּה

וְכִשְׁנוֹת־אֶלֶף לְשָׁנָה.