לחן: מ. זעירא

לֹא כּוֹכָב הָיָה זֶה שֶׁנִּצְנֵץ מִלַּיִל,

לֹא דְלֵקָה הָיְתָה זוֹ שֶׁל חֲזִיז־פִּתְאֹם,

זִיק־עֵינֵךְ הָיָה זֶה, עֵין בְּנוֹת־הַחַיִל,

וְנַפְשִׁי הָיְתָה זוֹ שֶׁאֻכְּלָה עַד תֹּם.

יֵשׁ דְּרָכִים אֲשֶׁר לֹא נִצְעֲדוּ עֲדַיִן,

יֵשׁ תַּפּוּחַ עוֹד שֶׁלֹּא נִקְטַף מֵעֵץ,

נִשָּׁבַע־נָא יַחַד בְּאִישׁוֹן־הָעַיִן

שֶׁנִּטְעַם מֵהֶם עוֹד טֶרֶם בּוֹא הַקֵּץ.

אוֹר לַבַּת־עֵינֵךְ בִּי לֹא שָׁקַע וָמֵת עוֹד,

וּבְלִבִּי תְּלוּיָה דְמוּתֵךְ עַל הַקִּירוֹת,

אֶת שְׁנֵיהֶם אֶשָֹּא אִתִּי לִשְׂדוֹת־הַקֶּטֶל,

עִם שְׁנֵיהֶם, כַּלָּה, אֵרֵד לַחֲפִירוֹת.