לחן: מ. אולרי־נוז’יק
מִי זֹאת עוֹלָה
וּצְעִיף־אֲהָבִים רְעוּלָה,
מֹר מְקֻטֶּרֶת
בַּדְּרָכִים?
מִי זֹאת, מִי זֹאת,
שֶׁעֵינֶיהָ בּוֹהוֹת וְהוֹזוֹת,
שֶׁמְּעֻטֶּרֶת
בַּפְּרָחִים?
הֵד קָרוּעַ.
הֵד קוֹלָהּ קוֹרֵא בָּרוּחַ:
אֲנִי חֶפְצִי־בָּהּ, חֶפְצִי־בָּהּ בַּת תֵּימָן,
אֲנִי לֹא מֶשִׁי, לֹא שָׁנִי, לֹא אַרְגָּמָן.
אֲנִי אַיֶּלֶת־בָּר,
אֲנִי הָרוּחַ בַּמִּדְבָּר,
בְּאֵר זַכָּה אֲנִי –
שְׁתֵה, חֲתָנִי.
אַיֵּה, אַיֶּךָּ, דּוֹד,
אַיֵּה הִרְחַקְתָּ לִנְדֹּד?
בּוֹא, חֶפְצִי־בָּהּ לְךָ שׁוֹקְקָה.
כּוֹכָב דּוֹלֵק בַּלֵּיל
וְתַן בַּוָּדִי מְיַלֵּל,
בּוֹא, חֶפְצִי־בָּהּ לְךָ מְחַכָּה.
מִי זֹאת יוֹרְדָה
מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ
תַּחַת הַתֹּמֶר
שֶׁבַּגַּיְא?
מִי זֹאת, מִי זֹאת,
שֶׁפָּנֶיהָ חֲלוֹם אֲחוּזוֹת
עַד בְּלִי אֹמֶר,
עַד בְּלִי דַי?
הֵד קָרוּעַ.
הֵד קוֹלָהּ קוֹרֵא בָּרוּחַ:
אֲנִי חֶפְצִי־בָּהּ…