בְּדַעַךְ הַיְשִׁימוֹן

דּוֹעֲכִים הַחוּשִׁים.

קְרֵבָה וּמַגִּיעָה אֵלַי בְּכִיָּה יְשִׁימוֹנִית.

שׁוֹאֵל אֲנִי: – מִי אָתְּ?

אִם אַתְּ, בְּכִיָּה בַּת־מִדְבָּר

צָמֵאת, הֵן נֹאדִי רֵיק.

אֵין טִפָּה.

מְשִׁיבָה לִי הַבְּכִיָּה

בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה:

– "בֶּן־אָדָם, אֲנִי הִנְנִי אוֹת הָעֶשְׂרִים וְשָׁלֹוש

בָּאָלֶף־בֵּית,

הָאוֹת לֹא־יֻלָּדָה וּתְשׁוּקָתָהּ לְהִוָּלֵד.

נוֹדֶדֶת אֲנִי פֹּה בַּיְשִׁימוֹן. הוּא הַמִּדְבָּר

בּוֹ יָצַר הַכֹּל־יָכוֹל

אֶת עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַחְיוֹתַי.

בֶּן־אָדָם, חֲסֵרָה אֲנִי נְשָׁמָה.

הַב־לִי אֶת שֶׁלְּךָ,

אֶת נִשְׁמָתְךָ אָתָּה,

וְאִוָּלֵד, וְנֶצַח אֶשְׁמֹר לְךָ אֱמוּנִים."

שַׁלָּמָה לִפְלַג־רֶגַע הִרְהַרְתִּי בַּדָּבָר –

וְאֵחַרְתִּי?