אִמָּא, אִמָּא, עוֹד אָבוֹאָה

לְחוֹנֵן אֶת קִרְבָתֵךְ,

הָעוֹלָם כָּל כָּךְ גָּבוֹהַ

עַל כִּתְפֵי בְּנֵךְ.

אַתְּ זוֹכֶרֶת, אֶל הַיַּעַר,

אֶל הַיַּעַר הוּא הָלַךְ,

כִּי הָיָה אֵי אָז הַנַּעַר

צְבִי שָׁלוּחַ שֶׁבָּרַח.

כִּי אָמַר הַיּוֹם גָּדוֹל הוּא

וְעוֹד טוֹב לָנוּם בַּצֵּל,

הַשָּׁמַיִם שֶׁנָּגֹלּוּ

הִרְדִּימוּהוּ בַּתֵּבֵל.

הַשָּׂדֶה רָחָב, פָּתוּחַ,

הַשָּׂדֶה שָׁר, מִתְרוֹנֵן,

בָּעוֹלָם נוֹשֶׁבֶת רוּחַ

וְהַנַּעַר עוֹד יָשֵׁן.

הַיָּמִים עָפִים בָּרוּחַ

וְשִׁכּוֹר הוּא וְרוֹדֵם,

עַל רִבּוֹא דְּרָכִים יָנוּעַ

זֶה הַנַּעַר הַחוֹלֵם.

אַךְ הָרוּחַ רוּחַ פֶּרֶא

וּפִתְאֹם וְהוּא נֵעוֹר:

אִמָּא, הֲרַבָּה הַדֶּרֶךְ

שֶׁעָלַי עוֹד לַעֲבֹר?…