אֶת עֵצַי שֶׁגָּדְלוּ בְּחֶשְׁכַת יְעָרוֹת,

אֶת כְּפָרִי הָרוֹדֵם בָּאָבָק וּבַשֶּׁלֶג,

אֶת עֵינֵי הַכּוֹבְסוֹת הַיּוֹרְדוֹת אֶל הַפֶּלֶג –

אֲנִי עוֹד רוֹצֶה לִרְאוֹת.

אֶת יַרְקוּת הֶחָצִיר הַמּוּבָא מִשָּׂדוֹת,

אֶת רֵיחוֹת הַלִּילָךְ בַּגַּנִּים עַל הַדֶּרֶךְ,

אֶת שְׁרִיקַת הָאוֹפַן בָּעֲגָלָה הָעוֹבֶרֶת

הָשִׁיבוּ לִי עוֹד.

כִּי יֻתַּמְתִּי מִכֹּל בְּאַרְצוֹת הָעוֹלָם,

כִּי הוֹלֵךְ עוֹד מֵאָז בִּי נוֹפוֹ שֶׁל אִילָן,

וּבְרוּחִי הַלּוֹהֵט

וּבְיוֹמִי הַבּוֹדֵד

עוֹדֶנִּי צוֹעֵד

לְשָׁם.