לֵילוֹתַי / אלתר לוין

אַיָּמוֹ הַלֵּילוֹת שֶׁבָּם

מֵיטַב הֶחָזוֹן רָקַמְתִּי?

הַלֵּילוֹת הַבְּהִירִים, הַחוֹלְמִים,

מְלֵאֵי הַקֶּסֶם-אַיָּמוֹ?

מַגִּיהַּ יָרֵחַ בְּכַסְפּוֹ–

מַדּוּעַ לֹא הִכְסִיף בִּלְבָבִי?

בָּדָד הִנֵּנִי בַלֵּילוֹת,

טוֹבֵעַ בַּמֶּרְחָב, בַּלָּא…

לֵילִי, הִכַּרְתִּי מִזְמוֹרְךָ,

הִמְנוֹן הַיִּחוּד לַנְּשָׁמָה –

לֵילִי, הוֹ לֵילִי, אַיֶּכָּה?

הַאֲצֵל מֵהוֹדְךָ עָלָי!..