לָצֵאת אֶל דְּרָכַיִךְ שֶׁלָּךְ, אֲדָמָה אִמָּהִית

כְּמוֹ צֵאת הַחַיָּה בַּשַּׁחֲרִית,

בְּחָזֶה מְקֻשָּׁת וּבְמִנְשַׁם נְחִירַיִם

לִקְרַאת אוֹר בָּעוֹלָם וְאִילָן וָמַיִם

וְלִפְעוֹת אֶל תּוֹכֵךְ פָּעֹה וְנָעוֹר

בְּאֵלֶם הַשֶּׂה וּבִדְמִי הַחֲמוֹר

וּלְהָטִיחַ רֹאשִׁי הֲטָחָה בַּהֲמִית

בַּסֶּלַע שֶׁבָּךְ, בְּרִגְבֵי מַעֲנִית,

אוֹ בַּזִּיו הַנּוֹהֵר, אוֹ בָּאֵד הָעוֹלֶה, –

לְנַגַּח קַרְקָעֵךְ בְּרוּחִי הַחוֹלֶה

מֵעִצְּבוֹן חֵרוּתֵךְ, מִגְּאוֹן יַתְמוּתִי

עַל נוֹפֵךְ הַנּוֹשֵׂא אֶת חַיַּי וּמוֹתִי

שֶׁהוּא טוֹב וְקָדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁקֶט וּדְוָי

וְאֵין זוּלָתוֹ לִי מֵאֶלֶף רֵעָי…