עוֹד תִּיפִי לִי, אַרְצִי, בַּמִּרְעֶה וּבַצֹּאן,

בְּצַמְרֵךְ הֶעָבֹת,

בְּצַמֶּרֶת עֵצַיִךְ –

בַּעֲלוֹת לְבִיאִים שׁוֹאֲגִים מֵרִבְצָם

אֶעֱלֶה וְאֶטֹּר

לְעִזַּיִךְ.

כַּאֲבוֹת הַנְּפִילִים, כְּיִלְדֵי הָעֲנָק

אֶת שִׁמְשֵׁךְ עַל כְּתֵפַי אַעֲמִיס וְאַסִּיעַ,

אֶל עֵינוֹת חֲלָבֵךְ הַגּוֹלְשׁוֹת בַּמֶּרְחָק

עֲדָרַיִךְ אֶנְהַג לְהַגְמִיעַ.

עוֹד אָשִׁיב לִכְפָרַיִךְ חֲזוֹן הָרוֹאִים,

עוֹד אֶשָּׂא בְּחַגֵּךְ אֶת הַגְּדִי עַל כַּפַּיִם,

עוֹד אָשׁוּב לְבֵיתֵךְ

כְּמוֹ שׁוּב הָרוֹעִים,

כְּמוֹ שׁוּב הַמִּקְנֶה

בָּעַרְבַּיִם.