לָצֵאת לִקְרָאתֵךְ מִמְּעוֹנִי,

מוּל הֲדַר סְתָוַיִךְ הָאֵלֶּה, עִירִי הַגְּשׁוּמָה,

לְהָרִיחַ רֵיחֵךְ הַנִּפְלָא וְיֶרֶק דִּשְׁאֵךְ,

לְקָרֵב אֶל גִּזְעֵי בְּרוֹשַׁיִךְ לֶחְיִי הַחוֹלְמָה עוֹד מֵרֶדֶם גָּדוֹל,

לִנְשֹׁם אֶל תּוֹךְ עֹמֶק חַיַּי אֶת מֶרְחַב הַמִּדְבָּר לְרַגְלַיִךְ,

לִפְרֹעַ רֹאשִׁי הַגֵּאֶה בָּךְ עַל אֶלֶף קְטַנֵּי תַּלְתַּלָיו,

בְּבוֹא בָּם הָרוּחַ הַטּוֹב מֵאַרְבַּע הַפִּנּוֹת בָּעוֹלָם.

– לִשְׁכֹּחַ בְּבֹקֶר כָּזֶה שֶׁאַתְּ לִי הָעִיר מִנִּי אָז

בַּשֶּׂגֶב הַזֶּה הָעוֹלֶה מֵעָלַיִךְ כְּרָז

וְלָבוֹא בִּמְלֹא עֹרֶג אֵלַיִךְ כְּמוֹ שֶׁבָּאִים בַּשַּׁחֲרִית

לָחֹן בְּחֹם גוּף, חֵיק אִשָּׁה רְדוּמָה, עֲצוּבַת זְרוֹעוֹת.

וּבְשָׁעָה כְּמוֹ זֹאת –

לִפְרֹץ בְּלִבִּי הַתְּחוּמִים שֶׁהֻצְּבוּ בֵּין אָדָם וּבֵין אֵל וּבֵינֵךְ

וְלוֹמַר לָךְ כְּמוֹת שֶׁאוֹמְרִים לְאַחַת נֶעֱזֶבֶת בַּלֵּיל

וְהִיא נֶאֱהֶבֶת מְאֹד; –

שׁוּבִי עוֹד, שׁוּבִי עוֹד…