אֲנַחְנוּ גָדַלְנוּ בֵּין אֹפֶק לְאֹפֶק,
מִשַּׁד אִמּוֹתֵינוּ יָנַקְנוּ הַכְּאֵב,
מִצַּהַל, מִבֶּכֶה, מִנַּהַר וָאֹפֶל
זָרַחְנוּ, עָלִינוּ בַּלֵּב.
הָיִינוּ קְטַנִּים, אַךְ גָּדַלְנוּ כִּפְלַיִם,
שִׁיר זַעַם יָדַעְנוּ כְּזֶמֶר מָתוֹק,
אֲנַחְנוּ נָשָׂאנוּ תָּמִיד לַשָּׁמַיִם
עֵינַיִם טוֹבוֹת שֶׁל תִּינוֹק.
אֵלֵינוּ כְּבָר לֹא יִלְחֲשׁוּ מִן הַלַּיִל
קוֹלוֹת אֲבוֹתֵינוּ בְּפַחַד אָפֵל,
כִּי אָנוּ גִלִּינוּ פֹּה עַיִן בְּעַיִן
אֶת סוֹד הַגְּבוּרָה הַגּוֹאֵל.
כִּי אָנוּ שׁוֹמְעִים בְּזִמְזוּם הָעוֹפֶרֶת
שִׁיר עֶרֶשׂ שֶׁאֵין לְכָל יֶלֶד אַחֵר,
פֹּה אִמָּא שֶׁלָּנוּ הִיא אִמָּא שׁוֹמֶרֶת
וְאַבָּא שֶׁלָּנוּ שׁוֹמֵר.
עַל כֵּן הַשִּׁירִים לֹא אֵלֵינוּ יָשִׁירוּ
וְלֹא אֶל עַרְשֵׂנוּ יֵשְׁבוּ אִמָּהוֹת,
אוֹתָנוּ הִרְדִּימוּ, אוֹתָנוּ הִשְׁאִירוּ
לִשְׁמֹעַ, לִתְמֹהַּ, לִשְׁקֹט…
הַלַּיְלָה שָׁחוֹר כָּאוֹיֵב שֶׁמִּנֶּגֶד
וְאֶלֶף כּוֹכָב בּוֹ כְּאֶלֶף חִצִּים. –
מָתַי כְּבָר יָבוֹאוּ הָאוֹר וְהַשֶּׁקֶט
אֶל לֵב יְלָדִים אַמִּיצִים?…