אוֹרֵךְ הַמּוֹלֵךְ

וְנוֹף זְרוֹעוֹתַיִךְ

וְזֶה הֱיוֹתֵךְ אֱלִילִית כְּמוֹ שִׁיר,

קְרָאִינִי – אֵלֵךְ,

קְרָאִינִי אֵלַיִךְ –

נֵצֵא לְחוֹגֵג רְחוֹבוֹת שֶׁבָּעִיר.

יָבוֹאוּ לֵילוֹת לֶאֱסֹף אֶת יָפְיֵנוּ,

דְּרָכִים יְבַקְשׁוּנוּ לָלֶכֶת בָּהֶן –

וְאָנוּ נַחְפֹּן אֶת הָאוֹר בְּעֵינֵינוּ

וְחֹפֶן אֶל חֹפֶן נִזְרֶה וְנִתֵּן.

עַד קַצְוֵי הַשְּׂדֵרוֹת, עַד מוֹתָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ,

עָשִׁיר וְגֵאֶה אֶת יוֹמֵנוּ נוֹלִיךְ,

כִּי אַתְּ הַמִּזְמוֹר בַּנְּתִיבָה הַקּוֹדֶרֶת

וְאַתְּ הַמַּלְכָּה שֶׁחַגֵּנוּ הִמְלִיךְ.

רַק לָלֶכֶת נוֹעָז, רַק לָלֶכֶת נוֹצֵחַ,

רַק לִפְסֹעַ כְּשִׁיר לְרַעַם הַתֹּף,

רַק לָשֵׂאת עִמָּדֵךְ הַחִיּוּךְ הַזּוֹרֵחַ

לְמַעַן כֻּלָּנוּ בָּרְחוֹב.