השבוע הסתיימה אחת התוכניות האהובות של ערוץ 1 של הטלוויזיה הצרפתית: התוכנית “שבע על שבע”, שבה ריאיינה אן סינקלר, מדי יום ראשון, אישיות מרכזית אחת, ולעתים1
בעיקר מצרפת, אך גם מארצות אחרות (בארץ שודרה התוכנית בערוץ הלוויין TV5, ב־20:00).
לסיום התוכניות האלו, רואיינה המראיינת עצמה. סנקלר, אשה נעימת חיוך ויפת עיניים מאוד. הראיון עמה לוּוה בקטעים מן הראיונות הנודעים ביותר שלה, מ־13 שנות התוכנית. הצפייה בראיון עם סנקלר היתה מרתקת, גם מפני שנגולה לעינינו ההיסטוריה של עשור מרתק, עדיין זכור יפה וכבר מתחיל להתעמעם.
אן סנקלר היהודייה (שמה צוין בפנקסו של פול טוביֶה, עוזרו של הנאצי קלאוס בארבי, בליווי קללה אנטישמית) היתה מבחינות רבות המראיינת הטובה ביותר של הטלוויזיה הצרפתית. מלבד הופעתה, שאין בה דופי, מצטיינת סנקלר באדיבות נקייה מצל של התרפסות, ובפשטות רבה. אמנם היה מי שמצא בה מניירה. קומיקאית צרפתית התמחתה בחיקוי קולה והטיות ראשה, אבל זר כמוני נכבש לפשטותה האצילית ולדיסטאנס הקל שהקפידה עליו אף ביחסה למרואיינים הקרובים לה ביותר.
אן סנקלר היא רעייתו של אחד מרבי המפלגה הסוציאליסטית, דומיניק סטרוס־קאהן, כיום שר האוצר בממשלת צרפת. אחת הסיבות שהעלתה להפסקת התוכנית היא מעמדו של בעלה בממשלה, “העושה את הראיונות הפוליטיים לבעייתיים במקצת”. מעניין שבעיית המעמד לא הקשתה עליה במשך שנות שלטונו המרובות של פרנסואה מיטראן. סנקלר ריאיינה את הנשיא עשרות פעמים, ומעולם לא היה ניכר בראיונות עמו שהם נפגשים כמה פעמים בשבוע גם מחוץ לאולפן. זו סגולת אותו הדיסטאנס המכובד, המציין את סנקלר.
בראיון עמה היא הגנה על “שיטת הראיון הצרפתית, הטובה בהרבה משיטת הראיון האמריקאי, האגרסיווי והטריוויאלי”. את הראיון בנוסח הצרפתי, היא טענה, מציינת האדיבות היוצרת דיסטאנס. איך היא מסבירה את ההצלחה העצומה של “שבע על שבע”? ובכן, היא אומרת, פשטותו של הרעיון עצמו. “אבל אן”, נוזף בה בהומור המראיין, “את מדבר בלשון של עץ (ביטוי צרפתי לציין דיבור נבוב, שאין בו ממש – י"ב); הרי לכולנו ברור שהצלחת התוכנית נזקפת כולה לזכות החן שלך”.
“אני לא טוענת שהייתי שקופה”, משיבה סנקלר, אבל הוא חוזרת ואומרת שהרעיונות הגדולים ביותר בטלוויזיה עיקרם בפשטותם.
אין צדק בהשוואות, חורזים הצרפתים, וגם כאן לא ייעשו השוואות עם המראיינים בטלוויזיה שלנו. יש עוד כמה הבדלים בין צרפת לישראל, לא כולם לטובת ישראל דווקא. אבל לא היה אפשר שלא לחשוב בעצב, למראה אן סנקלר הנוטשת את תוכניתה אחרי 13 שנה, על מצבה של תרבות הראיון אצלנו. בשני הערוצים אין לנו אפילו מראיינת אחת ראויה, שתדבר בהבנה ולא בחספוס או בגסות, שתהיה חננית ובקיאה, שתהיה… פשוטה!
הארץ, 11.7.97
-
השורה הבאה קטועה – הערת פב"י ↩