כשנודע לח"כ אריה דרעי על כישלון הפעולה בלבנון, הוא מספר ליאיר לפיד (ערוץ 3, יום ראשון, 22:00), הוא תהה כמובן מה היה עושה אילו היה כיום בממשלה. והתשובה היא – טוב, התשובה לא ניתנה ממש, בבירור, כמו שלא ניתנה שום תשובה לשום שאלה ששאל אותו המראיין הידידותי ביותר שדרעי יכול להיתקל בו – התשובה היא בערך כמו שדרעי התנגד לפעולה במלחמת המפרץ – כך היה מתנגד לפעולה הזאת… “כי לא עושים פעולות נקם”.

כלומר, ח"כ דרעי, החכם מכל שר בממשלה הזאת – לא מחמאה גדולה במיוחד – קבע שהפעולה בלבנון היתה פעולת נקם על מה שנעשה במדרחוב יום קודם לכן. מכל מקום, אילו היה אריה דרעי בקבינט, אולי היתה נמנעת הפעולה הכושלת, כמו שנמנעה ההתערבות הישראלית במלחמת המפרץ. אמנם היו עוד כמה גורמים שהתנגדו לפעולה הישראלית, כמו האמריקאים וכראש הממשלה אז, יצחק שמיר. אבל נניח לפרטים הקטנים.

נכון שאין טעם לצפות בראיונות של יאיר לפיד, ואם נפניתי בכל זאת לצפות בראיון נוסף, היה זה מתוך תקווה למצוא מפלט מן התוכניות על דיאנה הקדושה – אגב, דרעי, הנוסע להשתטח על קברי קדושים, הביע רתיעה מוצדקת מן הפולחן הזה. כך או כך, גרוע מזה, חשבתי, כבר לא יכול להיות.

זה לא היה הרבה יותר גרוע, אבל גרוע באותה המידה. במקום דיאנה ראינו בראיון את הרב כדורי מברך את ח"כ דרעי ואומר לו דברים סתומים שגרמו לו עצמו, לרב כדורי, לצחוק. לפיד שאל את דרעי אם הוא מבין את דבריו הסתומים של הרב, ודרעי אמר שכן, אבל היה חמקמק כדרכו ולא היה מוכן להסביר מה אמר הרב הקשיש, שהוא הפליג בשבחיו.

אחרי מחשבה, צריך להודות שמוטב היה, במקום ניסיון הגיוון של הצפייה ב“יאיר לפיד חי בעשר”, להמשיך ולצפות בשידורי הלוויה שחזרו ונראו בבי־בי־סי כשש פעמים במשך היממה שלאחר השידור החי שלה. בעצם, היו קשרים טבעיים בין התוכניות המלכותיות האנגליות על הקדושה החדשה לבין הראיון של לפיד עם דרעי.

גם שם, באנגליה, וגם פה, בראיון עם מנהיג ש“ס, בלטו העמימות, הצביעות הטוטאלית, הזלזול המוחלט בזיכרון הצופים, וגם האיום הסמוי – מצד המרואיינים ה”דיאניסטים" הרבים, שרמזו בדבריהם שבית־המלוכה בסכנה, ומצד דרעי, בהבעת התקווה החסודה שהוא ואחרים לא יצליחו למתן את ההמונים מפני היציאה לרחובות, אם יורשע דרעי במשפטו (“אני בטוח שלא, אבל אני בידי בשר ודם”, אמר האיש שנדמה לעתים כי הוא דמות ממחזהו של מולייר, “טרטיף”). בידי בשר ודם? אלא אם כן טעה דרעי בלשונו והוא עתיד להיענש בידי שמים, ולו על האמירה הזאת.

הארץ, 12.9.97