הקהל העולמי אוהב אירועים חגיגיים, רצוי עצובים. והנה, שבוע אחר שבוע קיבל הקהל הזה מנה גדושה ממה שהוא אוהב. הלוויית האם תרזה גם היא, כהלוויית הנסיכה דיאנה, שודרה בכל הערוצים, הפעם – אמנם, בהבדל מן הלוויה של השבוע הקודם – לא בערוצים שלנו. על “המדונה של הביבים”, ביבי כלכותה, לא התאבלנו עם שאר באי עולם. איך אומרים? יש גבול.

גם מסכמי ההלוויה של האם תרזה נאלצו להסכים: הלווייתה של דיאנה יצאה וידה על העליונה. בהלוויה של הנזירה האלבנית, שראתה את ישו ברכבת לכלכותה, לפני שישים שנה, צפו לכל המרובה כשני מיליארדי איש. חצי מיליארד לטובת דיאנה.

גם הפרשנות הנלווית, שיחות הטלוויזיה בערוצים העולמיים, לא ממש בסדר־הגודל הדיאנאי. בשיחה באולפנו של טים סבסטיאן, הכתב הבכיר של הבי־בי־סי, שנעשה המנחה של “שיחה נוקבת”, תוכנית אירוח בענייני דיומא (שבת, בי־בי־סי וורלד סרוויס, 21:30), אף דובר על האם תרזה כמין ספח לדיאנה, “שגם בראש מעייניה היו תמיד האנשים האומללים, החריגים”. וכמובן, ברקע נראו תצלומים של שתי הקדושות, לוחצות ידיים!

אוי לאותה בושה, רק תלמידתה של האם תרזה, סוניטה קומר, ששידרה מאולפן בכלכותה, העזה לציין, שאמנם כן, גם הנסיכה “עזרה לאומללים”, אבל “אמא” עסקה בכך כחמישים שנה יותר ממנה, ועשתה “אולי יותר למען העניים של כלכותה”.

באולפן הורגשה אי־נחת מן הרמזים השפלים של סוניטה האנטי־בריטית. אבל המשתתפים – הביוגרפית של האם תרזה, אנה סאבה, ומפיק הסרטים ממוצא הודי איסמעיל מרצ’נט, “שגם הוא, בדומה לאם תרזה, מצטיין בגיוס כספים למטרותיו”, אמר עליו סבסטיאן בחוסר־טאקט מסוים – קיבלו את הדין. אחרי ככלות הכל, הנושא הרשמי שלהם היה האם תרזה. המשתתפים טענו כולם שתרזה היא כבר קדושה, ומרצ’נט הודיע שהעיקר הוא שזה מה שחושבים עניי כלכותה.

ולמחרת היום, ביום ראשון, ודווקא ביומן הצהריים של הבי־בי־סי, רואיינו כמה מעניי כלכותה על פועלה של האם תרזה, ומדבריהם עלה ריח שונה לחלוטין מניחוח הקדוּשה. “האם תרזה לא עזרה לי בכלום”, אמרה אשה בבלואים, בעלת חזות אינטליגנטית, “בגלל אנשים כמוה נמשך העוני הנורא הזה, והממשלה רואה את עצמה פטורה מן הטיפול בנו”. חברתה אמרה דבר נורא יותר: “ירחם האל שלה על האשה הזאת, שעשתה כאן רעה גדולה”.

למשמע הדברים הקשים האלה, נזכרתי בהשמצות הישנות על פועלה של האם תרזה, זכרתי את דבריה של ג’רמיין גריר בשובה מהודו: היא נסעה לשם מתוך הערצה לאם תרזה, כדי לעבוד במחיצתה, וחזרה מזועזעת מתועבות שונות שאבחנה בפעילותה. היא כתבה אז מאמר שהזכיר את התיזה של האשה הענייה מכלכותה. יש לקוות שהאפיפיור לא שמע את ההשמצות הללו: עולמנו זקוק כל כך לקדושות, אמיתיות או לא.

הארץ, 19.9.97