“מוטב להיות יהודי בריא ועשיר מיהודי חולה ועני” – דומני שאמת לא־חדשה אך גם לא־קטנה זו, פרפראזה על האמת הפלמ“חניקית הנושנה (“מוטב להיות יהודי צעיר ויפה מערבי זקן ומכוער”), היא המסקנה הכללית היחידה הנכונה ביחס לכל ויכוח בעניין שתי מערכות הבריאות בארץ, הציבורית והפרטית, הפולמוס העקר בדבר השר”פ והשר“ן וכיו”ב, ואפילו בדבר התרופות החדשות שמחוץ לסל הבריאות וכו' – כל מה שנידון כאילו בחלקה של “פופוליטיקה” (ערוץ 1, יום ב', 20:45) שעסק בנושא הזה החשוב אך חסר־התכלה.

כי חוץ מן האמת הכללית היחידה הזאת, שעלתה מבין הדברים, יש רק סיפורים אישיים ייחודיים, מרגשים בכל מקרה ומקוממים מאוד לא־פעם, שכמה מהם סופרו בתוכנית, כגון סיפוריהם של שני חולי סרטן שהמחיר אשר הושת פתאום על תרופותיהם הוא להם בגדר גזר־דין מוות. הצופה נסער למשמע הזוועה הזאת ומסמן לעצמו לעשות משהו בעניינם של הפרופסור והפסיכולוגית הסימפתיים.

מה לעשות? משהו כמו התרמות, כמו זו שבמסגרת תוכניתו הנעימה, ועם זאת הנשגבה במטרותיה האציליות, של אברי גלעד, “יהיה טוב” (ערוץ 2, יום א', 20:30), שנאספו בה כספים לניתוחו של הילד יחזקאל, ניתוח שעלותו 900 אלף דולר, ומשרד הבריאות היה מוכן להקציב למענו רק 500 אלף. אבל מובן שהפילנתרופיה, שהיא המוצא החלקי היחיד, גם היא אינה פתרון.

אכן, אי־אפשר לדרוש שחלק מתוכנית טלוויזיה מלאת שאון וזעם (נסים משעל היה עצבני מתמיד והצליח לחסום בעצבנותו אפילו את גסות רוחו הכבירה של שר הבריאות, יהושע מצא) יפתרו במשהו את הבעיה קשת־הפתרון מכולן. בשום מקום לא פתרו אותה פתרון מספק, וספק אם יימצא לה פתרון מעבר לכלל האכזרי שבו פתחתי (אפשר לשנותו בהתאם לכל ארץ, ואמיתו תעמוד בעינה) של מערכת¹

הפרטית.

לערב את שתי המערכות? מקור לשחיתות ולהפליה. לא לערב אותן? מקור להפליה ולשחיתות. איך שלא תסובב זאת לא תמצא פתרון נאות, אלא רק להיות בריא ועשיר (או, במקרה הפחות מוצלח, חולה אך עשיר).

הארץ, 12.12.97