שׁוּרַת זְבוּבִים נָאָה, שְׁחוֹרָה

נָמָה עַל חֶבֶל הַמְּנוֹרָה.

חֲלוֹמוֹת שׁוֹנִים לַזְּבוּבִים,

גַּם עַלִּיזִים, גַּם עֲצוּבִים:

אֶחָד חוֹלֵם עַל הָאָסוֹן

אֶתְמוֹל קָרָה לִזְבוּב קָטֹן,

הַזְּהַבְהַב־הַיְרַקְרַק,

אֲשֶׁר טָבַע בְּתוֹךְ מָרָק.

וּזְבוּב אַחֵר נָם וְחוֹלֵם

מִתּוֹךְ שֵׁנָה שָׁר, מְזַמְזֵם,

וּמְנַגֵּן בְּכִנּוֹרוֹ

לַחֲתֻנָּה שֶׁל חֲבֵרוֹ.

לִנְגִינָה זוֹ זְבוּב אֶחָד קָם,

צוֹעֵק, כּוֹעֵס בְּזִמְזוּם רָם:

מַה כָּאן הָרַעַשׁ, מָה הַשְָּׁאוֹן?

אִי־אֶפְשָׁר אִתְּכֶם לִישׁוֹן!