מֻקְדָּשׁ לְמַר מַרְגוֹלִין
חָשְׁבָה, דָּאֲגָה תְּאֵנָה זְקֵנָה,
זֶה כַּמָּה לֵילוֹת לֹא עָצְמָה אֶת עֵינָהּ;
חָשְׁבָה עַל דְּבָרִים קָשִׁים, חֲמוּרִים:
אֵיךְ לְהִתְחַפֵּשׂ לְתַהֲלוּכַת פּוּרִים?
בְּלִי תִלְבּשֶׁת יָפָה לֹא תֵרָאֶה בְּשׁוּם אֹפֶן,
מִשְּׁאָר הַמַּסֵּכוֹת לֹא תֵצֵא הִיא דֹפֶן.
חָשְׁבָה עֲצוּבָה, דָּאֲגָה נְבוֹכָה,
פִּתְאֹם נִצְנֵץ רַעְיוֹן בְּמֹחָהּ.
וּמָה הָרַעְיוֹן, אַל נָא תִּשְׁאָלוּ!
יְלָדִים רָאוּהָ וְהִתְפָּעָלוּ:
בְּתֵל־אָבִיב הָלְכָה בֵּין הָעָם הַנִּלְהָב,
כֻּלָּהּ מְכֻסָּה תַפּוּחֵי־זָהָב.
אַנְשֵׁי הַקִּרְיָה
אָכְלוּ מִפִּרְיָהּ,
וְשָׁאֲלוּ כֻּלָּם: "אֱמֹר, עֵץ אָצִיל,
מִפַּרְדְּסֵי שָׁרוֹן בָּאתָ אוֹ מֵהַגָּלִיל?"
הַתְּאֵנָה שָׁתְקָה, לֹא עָנְתָה דָבָר,
פֶּן עַל־פִּי מִבְטָאָהּ מוֹצָאָהּ יֻבְרָר.
רַק אֶחָד
מְלֻמָּד
מִכָּל אַנְשֵׁי הָעִיר
עַל־פִּי הַגֶּזַע אוֹתָהּ הִכִּיר.