מַעֲשֶׂה בְּנַעַר יְהוּדִי שֶׁהָלַךְ בִּרְחוֹבוֹת בְּרוֹנְכְּס, בִּנְיוּ-יוֹרְק. הִתְנַפְּלוּ עָלָיו בִּרְיוֹנִים אַנְטִישֵׁמִיִּים וְהִכּוּהוּ מַכּוֹת קָשׁוֹת עַד שֶׁהָיָה זָקוּק לְנִתּוּחַ בְּבֵית-חוֹלִים.
הָעִתּוֹן הָאַנְגְּלִי “נְיוּ-יוֹרְק-פּוֹסְט” פָּתַח בְּאֹסֶף תְּרוּמוֹת לְהוֹצָאוֹת הָאִכְסוּן וְהַנִּתּוּחַ בְּבֵית-חוֹלִים. הָיָה בָּזֶה מִשּׁוּם הַבָּעַת רִגְשֵׁי אַהֲדָה לַסּוֹבֵל וּמֶחָאָה נֶגֶד הָאַנְטִישֵׁמִים.
וְהִנֵּה פִּרְסֵם הָעִתּוֹן הַזֶּה מִכְתָּב שֶׁל נַעַר נוֹצְרִי, שֶׁנִּכְתַב בְּעִפָּרוֹן עַל דַּף מִפִּנְקַס רְשִׁימוֹת בְּלִי חֲתִימַת-שֵׁם, לֵאמֹר:
"כּוֹתֵב אֲנִי מִכְתָּב זֶה וּמִצְטַעֵר מְאֹד עַל שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְפַרְסֵם אֶת שְׁמִי, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֲקַבֵּל מַכּוֹת מֵאֵת הוֹרַי.
"בְּבֵיתֵנוּ מְדַבְּרִים תָּמִיד עַל הַשִּׂנְאָה לַיְּהוּדִי. הֵם מְלַמְּדִים אוֹתִי שֶׁאֶשְׂנָא אוֹתוֹ. וַהֲרֵינִי שׁוֹאֵל מִפַּעַם לְפַעַם: לָמָּה? אֲבָל אֵינִי מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה. כָּאֵלֶּה הֵם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי.
"יֵשׁ לִי שְׁנֵי חֲבֵרִים יְהוּדִים, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁלֹּא אֶפָּרֵד מֵהֶם לְעוֹלָם אֵינִי מוֹצֵא בָּהֶם כָּל דָּבָר רַע. מוּבָן שֶׁאֵין אֲנִי מְסַפֵּר זֹאת לְהוֹרַי. מְבַקֵּר אֲנִי בְּבֵית יְדִידַי וְאִמָּם טוֹבָה אֵלַי. הִיא גַּם נָתְנָה לִי מַתָּנוֹת לְחַג לֵדַת הַנּוֹצְרִי. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי – בְּיָדִי אֵין כְּלוּם לָתֵת לָהּ מַתָּנוֹת, וְהִיא עָנְתָה: אֵין דָּבָר, כְּשֶׁאֶגְדַּל – אֶקְנֶה לָהּ דְּבַר-מָה. אַךְ אֵין לִי סַבְלנוּת לְחַכּוֹת עַד שֶׁאֶגְדַּל.
"הִיא אָמְרָה, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לִי מַתָּנָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי כְּשֵׁם שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת אֶת יְלַדֶיהָ, בְּדִיוּק כָּךְ.
"אוֹהֵב אֲנִי אֶת הָאֲנָשִים הָאֵלֶה וַאֲנִי מִתְפַּלֵל לֵאלֹהִים שֶׁיְשַׁנֶּה אֶת הוֹרַי.
“עַתָּה קָרָאתִי בָּעִתּוֹן עַל הַנַּעַר מֶנִי קֶנִיגְסְבֶּרְג, שֶׁהֻכָּה. שְׁנֵי חֲבֵרַי וַאֲנִי אָסַפְנוּ בֵּינֵינוּ דוֹלָר אֶחָד וַהֲרֵינִי שׁוֹלְחוֹ לָכֶם. מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא נוֹסִיף לִשְׁמֹע עַל מִקְרִים כָּאֵלֶּה”.
מַה מְסַפֵּר לָנוּ הַמִכְתָּב שֶׁל הַיֶּלֶד הַנּוֹצְרִי?
הוּא מְסַפֵּר הַרְבֵּה. רֵאשִׁית – הוּא מְסַפֵּר עַל הוֹרִים הַמְלַמְּדִים אֶת בְּנָם שִׂנְאָה לַיְּהוּדִי. תֹּאמַר: מַה חִדּוּשׁ יֵשׁ כָּאן? הֵן יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ כִּי רַבִּים אוֹיְבֵינוּ הַמְשַׂנְאִים אוֹתָנוּ, הַיְּהוּדִים. אֶעֱנֶה – עָלֵינוּ לָדַעַת כִּי הַשִּׂנְאָה לַיְהוּדִי מְצוּיָה גַם בְּאֶרֶץ הַחֹפֶשׁ, בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית. אָמְנָם פֹּה אֵין חֻקֵּי הַמְּדִינָה מַפְלִים לְרָעָה אֶת הָעָם הָאֶחָד מִמִּשְׁנֵהוּ. פֹּה אָמְנָם הַכֹּל אֶזְרָחִים שָׁוִים בִּזְכֻיּוֹת וּבְחוֹבוֹת לְלֹא הֶבְדֵּל דָּת וָגֶזַע. וְאַף עַל פִּי כֵן לא בִּטֵּל הַחֹק אֶת הַשִּׂנְאָה מִלִּבּוֹת לֹא-יְהוּדִים לַיְּהוּדִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶׁשִּׂנְאָה זוֹ מוֹסִיפִים הוֹרִים לִנְטֹע בְּלֵב יַלְדֵיהֶם הָרַכִּים. וְזוֹהִי הַסִּבָּה שֶׁפִּרְחָחִים-בִּרְיוֹנִים מִתְנַפְּלִים עַל יְלָדִים יְהוּדִים וּמַכִּים אוֹתָם, עַל שֶׁהֵם יְלָדִים יְהוּדִים. וּבַזְּמַן הָאַחֲרוֹן מִתְרַבּוֹת הַיְדִיעוֹת עַל הִתְנַפְּלֻיּוֹת עַל יְהוּדִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים וְעַל זִהוּם בָּתֵּי-כְּנֵסִיּוֹת וְחִלּוּל קִבְרוֹת יְהוּדִים בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית שֶׁל אֲמֵרִיקָה.
גַם בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית קַיָּמוֹת חֶבְרוֹת וַאֲגֻדּוֹת הַמַּטִּיפוֹת שִּׂנְאָה לַיְּהוּדִים. כַּיּוֹם יוֹדְעִים הַכֹּל, כִּי הַתַּעֲמוּלָה נֶגֶד הַיְּהוּדִים הִיא כְּסוּת-עֵינַים לְכָל מִינֵי שְׁאִיפוֹת שֶׁל פַשִּׁיסְטִים וְנַצִים, הָרוֹצִים לְשַׁעְבֵּד אֶת הָעוֹלָם.
מֵאָז נִכְנְסָה אֲמֵרִיקָה לַמִּלְחָמָה יַחַד עִם אֻמּוֹת-הַבְּרִית נֶגֶד הִיטְלֶר וּמְרֵעָיו נִטְּלָה מֵאֵת הַפַשִּׂיסְטִים בַּאֲמֵרִיקָה הָאֶפְשָׁרוּת לְהַכְרִיז בְּגָלוּי שֶׁהֵם “מִתְבַּדְלִים” – לֵאמֹר: אֲמֵרִיקָה לְבָדָד תִשְׁכֹּן וְאֵין הִיא מִתְעָרֶבֶת בָּעִנְיָנִים שֶׁמִחוּץ לַכַּדּוּר הַמַּעֲרָבִי. הַלָּלוּ הֵם אַנְשֵׁי-הַמָּמוֹן הַגְּדוֹלִים, הַמִּתְנַגְּדִים לְשִׁיטַת הַמִּמְשָׁל שֶׁל הַנָּשִׂיא רוּזְוֶלְט וְחוֹשְׁשִׁים מִפְנֵי כָּל תִקּוּן בְּסִדְרֵי הַמְּדִינָה הַכַּלְכָּלִיִּים. בֵּינָתַיִם הֵם מְפִיצִים אֶת רַעַל הַשִּׂנְאָה לַיְּהוּדִים כְּדֵי לְבַלְבֵּל אֶת הַמֹּחוֹת שֶׁל הַהֲמוֹנִים הַפְּשׁוּטִים, לְבַל יִרְאוּ מִי הוּא אוֹיְבָם הָאֲמִתִּי.
הַנַּעַר הַנּוֹצְרִי, בַּעַל הַמִּכְתָּב, הוּא נַעַר יָשָׁר וְתָמִים. הוּא אֵינוֹ יוֹדֵע, כִּי אֶת הַשִּׂנְאָה לַיְּהוּדִים מְפִיצִים בְּכַוָּנָה רָעָה לְשֵׁם כָּל מִינֵי מַטָּרוֹת שְׁפֵלוֹת. הוּא פּוֹנֶה אֵפוֹא בִּתְפִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁיְשַׁנֶּה אֶת לֵב הוֹרָיו לְאַהֲבָה אֶת הַיְּהוּדִים.
זוֹהִי תְּפִלָּה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, תְּפִלַּת נַעַר שֶׁבְּלִבּוֹ פּוֹעֶמֶת אַהֲבָה לַיְּהוּדִי. הַקָּטָן נֶאֱבָק בְּיִסּוּרָיוֹ – יִסּוּרֵי אַהֲבָה שׁוֹנִים: הֵן אֶת הוֹרָיו יֶאֱהַב כֶּאֱהֹב יֶלֶד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמוֹ, וְאֶת הַיְּהוּדִי יֶאֱהַב מִתּוֹךְ תְּמִימוּתוֹ וְיָשְׁרוֹ. עַל כֵּן לֹא תִתֵּן לוֹ הַשְּׁאֵלָה דֳמִי: לָמָּה יִשְׂנְאוּ הוֹרָיו אֶת הַיְהוּדִי?
עַל כֵּן יִתְפַּלֵּל:
אִל אֱלֹהִים, שַׁנֵּה אֶת לֵב הַהוֹרִים לְאַהֲבָה!
(תש"ד)
