אֲנִי אוֹמֵר: שָׁלוֹם.
אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ תְּשׁוּבָה: שָׁלוֹם, שָׁלוֹם.
אֲנִי מְבַקֵּשׁ בִּרְכַּת שָׁלוֹם.
מַה פִּתְאֹם?
מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.
לִפְנֵי עֶשֶׂר שָׁנִים בָּאָה לָאָרֶץ מְשׁוֹרֶרֶת מְפֻרְסֶמֶת מִגֶּרְמַנְיָה. מְשׁוֹרֶרֶת בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתְבָה גֶרְמָנִית. נוֹלְדָה בְּגֶרְמַנְיָה, נִתְחַנְּכָה שָׁם וְעִבְרִית לֹא יָדְעָה. אֲבָל הִיא הָיְתָה מְשׁוֹרֶרֶת עִבְרִית. הִיא עָרְגָה לִמְקוֹרָהּ הָעִבְרִי כָּל חַיֶּיהָ. בְּדִמְיוֹנָהּ הָיְתָה תָּמִיד בְּאֶרֶץ הָעִבְרִים, אֶרֶץ חֲלוֹמוֹתֶיהָ. וְהִנֵּה בְּסוֹף יָמֶיהָ בָּאָה לָאָרֶץ וּלְעִיר הַקֹּדֶשׁ.
בַּת יִשְׂרָאֵל גְּדוֹלָה שָׁבָה לְחֵיק מוֹלַדְתָּהּ וּשְׁמָהּ אֶלְזֶה לַסְקֶר-שִׁילֶר. שֵׁם לֹא עִבְרִי. כָּךְ הַדָּבָר. יְהוּדִים גְּדוֹלִים רַבִּים שֶׁנּוֹלְדוּ בַּגּוֹלָה שְׁמוֹתֵיהֶם אֵינָם עִבְרִים וְאֶת לְשׁוֹנֵנוּ אֵינָם יוֹדְעִים. אֲבָל הֵם יְהוּדִים גְּדוֹלִים. וַאֲנַחְנוּ הִצְטַעַרְנוּ וּמִצְטַעֲרִים עֲלֵיהֶם שֶׁאֵינָם מוֹצְאִים אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אַרְצָם, אֶל עַמָּם וְאֶל לְשׁוֹנָם.
כָּךְ הַדָּבָר – יְהוּדִים בַּגָּלוּת.
הַמְשׁוֹרֶרֶת אֶלְזֶה לַסְקֶר-שִׁילֶר בָּאָה לָאָרֶץ כְּשֶׁהִיא אִשָּׁה בָּאָה בַּיָּמִים. יְחִידָה בָּאָה. בְּלֹא מִשְׁפָּחָה. בּוֹדְדָה הָיְתָה. לֹא קַל לִמְצֹא יְדִידִים לְעֵת זִקְנָה בְּמָקוֹם חָדָשׁ. גַם לִילָדִים לֹא קַל לִמְצֹא יְדִידִים כְּשֶׁהֵם בָּאִים לִשְׁכֹּן בְּמָקוֹם חָדָשׁ. וְיָשְׁבָה הַמְשׁוֹרֶרֶת בִּירוּשָׁלַיִם וּבִקְשָׁה לָהּ יְדִידִים בֵּין הַיְלָדִים הָעֲזוּבִים, הַבּוֹדְדִים כָּמוֹהָ. אֶפְשָׁר שֶׁמָּצְאָה קְצָת יְדִידִים בֵּין הַקְּטַנִּים. אוּלָם היא סָבְלָה מְאֹד. עֶשֶׂר שָׁנִים יָשְׁבָה בִּירוּשָׁלַיִם וְהוֹסִיפָה לִכְתֹּב שִׁירִים. כִּי עִיר הַקֹּדֶשׁ מִלְאָה אֶת לִבָּהּ רְגָשׁוֹת נַעֲלִים. – יְרוּשָׁלַיִם! רוֹמְמוּת! – לָחֲשׁוּ שְׂפָתֶיהָ בְּסוֹבְבָהּ בְּחוּצוֹת עִיר.
אַךְ בְּדִידוּתָהּ הָיְתָה גְדוֹלָה וְיָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי מוֹתָהּ הִתְאוֹנְנָה בְּאָזְנֵי אֶחָד מִמַּכָּרֶיהָ:
"לֹא נִקְלַטְתִּי… בּוֹדֶדֶת אֲנִי וְקַר לִי בַּבַּיִת… הָאֲנָשִים מסָּבִיב רָעִים, וְאָנוּ זְקוּקִים לִידִידוּת. קַר לִי. הַאִם זֶה כָּל כָּךְ קָשֶׁה, שֶׁיִּהְיֶה לִי חֶדֶר חַם, וְהָאֲנָשִים שֶׁאֲנִי גָּרָה בְּבֵיתָם יַגִּידוּ לִי בַּבֹּקֶר בַּאֲדִיבוּת: “שָׁלוֹם?”
מְעַט חֲמִימוּת, מְעַט יַחַס טוֹב – בִּקְשָׁה הַמְשׁוֹרֶרֶת הַזְּקֵנָה, הַבּוֹדְדָה, מַה מְעַט בִּקְשָׁה: “בֹּקֶר טוֹב” וְ“שָׁלוֹם” מִתּוֹךְ יְדִידוּת – וְגַם זֶה לֹא נִתַּן לָהּ וְהִיא נִפְרְדָה מֵאִתָּנוּ לְעוֹלָמִים וּבַקָּשָׁתָהּ לֹא נִתְמַלְּאָה. הַגְּדוֹלִים, הָאֲנָשִים הַמְבֻגָּרִים, לֹא נָתְנוּ לָה אֶת הַמְעַט הַזֶה. רַע הַדָּבָר, רַע מְאֹד. הֵן אֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים אֶת אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ שֶׁיָבוֹאוּ מִן הַגּוֹלָה אֵלֵינוּ וּמַבְטִיחִים לָהֶם לִקְלֹט אוֹתָם וּלְחַלֵּק אִתָּם אֶת אֲשֶׁר יֵשׁ לָנוּ. וְהִנֵּה בָּאִים אֵלֵינוּ פְּלִיטִים, כַּמְשׁוֹרֶרֶת אֶלְזֶה לַסְקֶר-שִׁילֶר, וְאַף בִּרְכַּת “שָׁלוֹם” וּ“בֹקֶר טוֹב” אֵינָם מְקַבְּלִים מֵאִתָּנוּ.
עַל כֵּן אָמַרְתִּי: טוב שֶׁהַקּוֹרְאִים הַקְּטַנִּים יֵדְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, יֵדְעוּ אֶת הַצַּעַר אֲשֶׁר הַמְשׁוֹרֶרֶת הַפְּלִיטָה הוֹלִיכָה אִתָּהּ אֶל קִבְרָהּ עַל הַר הַזֵּיתִים, צַעַר בְּדִידוּתָהּ. אַף לְבִרְכַּת שָׁלוֹם לֹא זָכְתָהּ.
מַה שֶׁהַגְּדוֹלִים אֵינָם עוֹשִׂים אִם מִתּוֹךְ שִכְחָה, אִם מִתּוֹךְ חֹסֶר פְּנַאי – יַעֲשׂוּ הַקְּטַנִּים. רֵאשִׁית כֹּל: “שָׁלוֹם!” – מִתּוֹךְ אֲדִיבוּת, וְאַחַר כָּךְ תָּבוֹא גַּם הַיְדִידוּת הַנְּחוּצָה כָּל כָּךְ לְכָל אָדָם הַבָּא אֵלֵינוּ מִן הַגּוֹלָה, וְנָקֵל עָלָיו אֶת בְּדִידוּּתוֹ.
וְאֶפְשָׁר, אֶפְשָׁר מְאֹד, כִּי אִם נעֲשֶׂה כָּךְ בִּהְיוֹתֵנוּ קְּטַנִּים לֹא נִשְׁכַּח לַעֲשוֹת זֹאת גַּם כִּשֶׁנִּהִיֶה גְּדוֹלִים.