יֵשׁ לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן פָּנוּי עַתָּה, כִּי הַיָּמִים יְמֵי חֹפֶשׁ. טוֹב אֵפוֹא לַחְשֹׁב בְּמִקְצָת עַל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נוֹגְעִים יָשָׁר לְעִנְיְנֵי בֵּית-הַסֵּפֶר.

אֲנַחְנוּ הֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֲנָשִים טוֹבִים וְאוֹהֲבִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, כִּי עָלֵינוּ לַעֲזֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ. אֲנַחְנוּ גַם יוֹדְעִים, שֶׁאִם אָדָם עוֹשֶׂה דָּבָר טוֹב לְרֵעֵהוּ הוּא עוֹשֶׂה בָּזֶה טוֹבָה גַּם לְעַצְמוֹ, כִּי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יִגְמֹל חֲבֵרוֹ גַּם לוֹ לְטוֹבָה. עֶזְרָה הֲדָדִית קוֹרְאִים לָזֶה. וּמַה גַּם בְּיָמִים כְּמוֹ אֵלֶּה, כְּשֶׁהָאָסוֹן אוֹרֵב לָנוּ וּלְפֶתַע פִּתְאֹם יְכוֹלִים אֲנָשִים רַבִּים לְהַגִּיעַ לִידֵי סֵבֶל קָשֶׁה וְלִהְיוֹת זְקוּקִים אִישׁ לְעֶזְרַת חֲבִרוֹ.

בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים טָעַמְנוּ כֻּלָּנוּ אֶת טַעַם הַיְשִׁיבָה בְּמִקְלָטִים¹ וְרָאִינוּ אֵיךְ הַסַּכָּנָה מְקָרֶבֶת אוֹתָנוּ וּמוֹצִיאָה אוֹתָנוּ מִבָּתֵּינוּ הַפְּרָטִיּים וּמְבִיאָה אוֹתָנוּ לְמָקוֹם צַר לָשֶׁבֶת יַחַד. אֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים פִּתְאֹם מִשְׁפָּחָה אַחַת גְּדוֹלָה. אֲנָשִים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ מִקָּרוֹב, לֹא בֵּרְכוּ בְּשָׁלוֹם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל אֶחָד, מַטִּים אֹזֶן לְזִמְזוּם אֲוִירוֹנִים בִּשְׁמֵי רוֹם וּמְחַכִּים בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה לִצְפִירַת הָאַרְגָּעָה.

אֵיךְ נַעֲזֹר אִישׁ לְאָחִיו בִּשְׁעַת צָרָה? עַל כָּךְ יֵשׁ לַחְשֹׁב. רֵאשִׁית, אֵיךְ לֹא לְהַפְרִיעַ אִישׁ לְאָחִיו, וְאִם נַחְשׁב וַדַּאי נִמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ גַּם אֵיךְ לַעֲזֹר. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁכֻּלָּנוּ נַחְשֹׁב עַל כָּךְ.

בֵּינָתַיִם רוֹצֶה אֲנִי לְסַפֵר לָכֶם עַל מִקְרֶה קָטָן, שֶׁאֵרַע לִי הַשָּׁבוּעַ, שֶׁנִדְמֶה לִי כִּי כְּדַאי לַחְשֹׁב גַּם עָלָיו.

מְהַלֵּךְ הָיִיתִי בְּאַחַד מֵרְחוֹבוֹת תֵּל-אָבִיב בַּשָּׁעוֹת הַקְּרוֹבוֹת לַצָּהֳרַיִם. רְחוֹב שָׁקֵט, הָדוּר, וְגִנּוֹת יָפוֹת לִפְנֵי הַכְּנִיסָה אֶל הַבָּתִּים, הָעוֹמְדִים עַל עַמּוּדִים. וְהִנֵּה בַּמִּדְרָכָה שֶׁמִּמּוּלִי הָלַךְ נַעַר כְּבֶן שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה. לֹא הָיָה אָץ לְדַרְכּוֹ, הָלַךְ בִּמְתִינוּּת, מַבִּיט לְכָאן וְצוֹפֶה לְכָאן – הוּא נֶהֱנֶה מִן הַחֹפֶשׁ. וְהִנֵּה לְפֶתַע נִתְקְלָה רַגְלוֹ הַנְּעוּלָה סַנְדָּל בְּמִכְשׁוֹל. גְּרוּטָה קְטַנָּה שֶׁל בַּרְזֶל נִתְגַּלְגְּלָה עַל הַמִּדְרָכָה הַנְּקִיָּה וְהַהֵלֶךְ פָּגַע בָּהּ. כְּנִרְאֶה נֶחְבְּלָה רַגְלוֹ בְּמִקְצָת, כִּי הוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ זְעָקָה קַלָּה: אוֹי… אַךְ לֹא הָיְתָה זֹאת פְּגִיעָה קָשָׁה. הוּא הִתְכּוֹפֵף, הִסְתַּכֵּל בָּרֶגֶל, הִגִּישׁ יָדוֹ לִמְקוֹם הַחַבָּלָה וּכְאִלּוּ “נִגֵב” אֶת הַכְּאֵב הַקַּל וְהִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ, כְּאִלוּ לֹא קָרָה דָּבָר.

מִשֶּׁהִתְרַחֵק שְׁנַיִם-שְׁלשָׁה צְעָדִים רָאִיתִי אֶת גְרוּטַת-הַבַּרְזֶל. זֶה הַמּוֹקֵשׁ שֶׁהֵסֵב כְּאֵב נִשְׁאָר מֻנָּח עַל הָמִּדְרָכָה. הַנֶּחְבָּל הִשְׁאִיר אוֹתוֹ מַתָּנָה לְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרָיו, וְיִהְיוּ גַּם הֵם נִפְגָּעִים וְנֶחְבָּלִים כְּמוֹתוֹ.

– אוּלַי כְּדַאי לְהָסִיר מִכְשׁוֹל? – פָּנִיתִי אֵלָיו מֵעֵבֶר לַמִּדְרָכָה. אַךְ הוּא הֵטִיל בִּי מַבָּט יָהִיר קָצָר, וצָעַד קָדִימָה, ולֹא חָנַן אֶת הַמִכְשׁוֹל אַף בְּמַבָּט קַל…