יָשַׁבְתִּי בְּחַדְרִי וְקָרָאתִי סֵפֶר. פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנַי שָׁאוֹן גָּדוֹל. חָשַׁבְתִּי: גְּדוּד בָּא לָעִיר, קַמְתִּי וְנִגַּשְׁתִּי אֶל הַחַלּוֹן לִרְאוֹת מַה מִּסְפָּרָם שֶׁל אֵלֶּה שֶׁהֵבִיאוּ אִתָּם שָׁאוֹן רַב וּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה?

מִשֶּׁהִסְתַּכַּלְתִּי יָפֶה יָפֶה וְחִפַּשְׂתִּי אֶת הַ“גְּדוּד” שֶׁבָּא לָעִיר, נִתְמַלֵּאתִי תִּמָּהוֹן. מַה גְּדוּד, מִי גְּדוּד? – שְׁנֵי יְלָדִים וְיַלְדָּה “מְשׂוֹחֲחִים” בֵּינֵיהֶם וְאֵלֶּה הֵם קוֹלֵי הַקּוֹלוֹת שֶׁלָּהֶם.

יָרַדְתִּי וּפָנִיתִי אֲלֵיהֶם בִּשְׁאֵלָה:

– סְלִיחָה, מָה הַצְּעָקָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם צוֹעֲקִים?

– אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים? אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים כָּךְ! – עָנה אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם וְהוֹרִיד אֶת עֵינָיו. אָז הוֹסַפְתִּי וְשָׁאַלְתִּי:

– אִם אַתֶּם מְדַבְּרִים, לָמָה אַתֶּם מְדַבְּרִים בְּקוֹל רָם כָּל כָּךְ?

הֵרִים הַשֵּׁנִי זוּג עֵינַים עָלַי, זָקַף אֶת חָזֵהוּ וְעָנָה בְּחֻצְפָּה:

– אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים כָּךְ וְלֹא אִכְפַּת לָנוּ אִם אֵין זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיךָ. – וְהוּא פָּנָה לַחֲבֵרָיו: – יַעֲקֹב וּמִרְיָם, בּוֹאוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְדַבֵּר…

שְׁלשְׁתָּם הָלְכוּ. לֹא עָבְרוּ רְגָעִים מֻעָטִים וְקוֹלוֹתֵיהֶם שׁוּב כְּקוֹלוֹת גְּדוּד שָׁלֵם.

אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: אָבִיא גַּם עִנְיָן זֶה לִפְנֵי הַקּוֹרְאִים וְיָדוּנוּ הֵם בּוֹ. כִּי כְּיָדוּע לָכֶם הַשָּׁאוֹן הַזֶּה אֵינוֹ בֶּחָצֵר שֶׁלִּי בִּלְבַד, אֶלָּא גַם בְּבֵית-הַסֵּפֶר, גַּם בָּאוֹטוֹ, גַּם בִּמְקוֹמוֹת צִבּוּרִיִּים אֲחֵרִים. הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ “מְשׂוֹחֲחִים”, מְשַׂחֲקִים, מְדַבְּרִים, וְהַכֹּל בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, בְּשָׁאוֹן רַב – כְּאִלּוּ חֵרְשִׂים הָיִינוּ וְאָזְנֵינוּ אֲטוּמוֹת. כֵּיצַד לְהַשְׁקִיט אֶת הָרַעַשׂ? מָתַי נַתְחִיל לְדַבֵּר בְּלִי צְעָקוֹת?

אוּלַי נְיַסֵּד אֲגֻדָּה לְהַמְעִיט אֶת הַשָּׁאוֹן? הֲנִלְמַד לְכַבֵּד אֶת הַדְּמָמָה?