כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַמְּכוֹנִית וְשִׁלַּמְתִּי בְּעַד הַכַּרְטִיס מָצָאתִי מָקוֹם פָּנוּי עַל הַסַּפְסָל, עַל יַד תַּלְמִיד הַחוֹזֵר מִבֵּית-הַסֵּפֶר. יַלְקוּטוֹ מֻנָּח עַל בִּרְכָּיו וְהוּא שָׁקוּעַ בַּ“מְּלָאכָה”. כִּמְעַט לֹא הִרְגִּישׁ בְּכָל הַמִּתְרַחֵשׁ סְבִיבוֹ וְאַף בִּשְׁכֵנוֹ לְסַפְסָל.

וְאוּלָם אֲנִי לֹא גָרַעְתִּי עַיִן מִמֶּנּוּ. כִּי עֵינָיו הָיוּ פְּקוּחוֹת, מַבִּיטוֹת כְּאִלּוּ לַמֶּרְחָק וְאֵינָן רוֹאוֹת. הוּא הָיָה עָסוּק. בַּמֶּה?

הוּא לָעַס מַסְטִיקָה!

הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בִּלְעִיסָה וְנִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁגַּם אָזְנָיו מַקְשִׁיבוֹת לְקוֹל הַלְּעִיסָה, כְּמוֹ לְמוּסִיקָה טוֹבָה.

אֲבָל אַחֲרֵי רֶגַע הֶעֱלָה אֶת הַמַּסְטִיקָה אֶל בֵּין שִׁנָּיו הַקִּדְמִיּוֹת, וְגַם אֶת יָדָיו שָׁלַח לַעֲבוֹדָה. בָּאֲגוּדָל וּבָאֶצְבַּע אָחַז בִּשְׁנֵי קְצוֹת הַמַּסְטִיקָה – וַהֲרֵי רֶשֶׁת מִתְמַתַּחַת וְיוֹצֵאת מִבֵּין הַשְּׂפָתַיִם, וְאֶפְשָׁר לִמְתֹּחַ אוֹתָהּ עַד שֶׁהִיא קוֹפֶצֶת חֲזָרָה, וְאָז נִפְתַּח הַפֶּה וְהָרֶשֶׁת נִבְלְעָה.

וְשׁוּב לְעִיסָה – הַמַּלְתָּעוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת, עָלֹה וְיָרוֹד, וְהַמַּסְטִיקָה חוֹזֶרֶת וּמוֹפִיעָה לִפְנֵי הַקָּהָל. לֵאמֹר – הַמַּסְטִיקָה מַגִּיעָה אֶל הַשִּׁנַּיִם הַקִּדְמִיּוֹת וְהָאֶצְבָּעוֹת שְׁלוּּחוֹת אֲלֵיהֶן וְרֶשֶׁת חֲדָשָׁה מַלְבִּינָה בָּאֲוִיר, וְכָךְ חוֹזֵר חֲלִילָה. שְׁכֵנִי הָיָה עָסוּק מְאֹד: הֶעֱלָה גֵרָה וּפָרַשׂ רֶשֶׁת. הוּא אַף שָׁכַח אֶת הַתַּחֲנָה בָּהּ עָלָיו לָצֵאת אֶל בֵּיתוֹ.

כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי אֶת הַדָּבָר לְאֶחָד מֵחֲבֵרַי, מוֹרֶה, הֵעִיר כִּמְעַט בַּאֲנָחָה:

הַלְּעִיסָה מַשְׁכִּיחָה לֹא רַק אֶת הַתַּחֲנָה, הִיא גַם בּוֹלַעַת אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּר!