מִלָּה כְּסֶלַע כָּבֵד לֵב מִלֵּט –

אֵיךְ כְּאֶבֶן טוֹבָה אֲשִׂימָהּ עַל מִלֵּאת?

עִצַּבְתִּיהָ בְּדֶמַע, חֲצַבְתִּיהָ בְּדָם –

אֵיכָה אֶשְׁלָחֶנָּה דָּבָר לָאָדָם?

אֲבוֹי לַיּוֹצֵר כִּי יִצְעַר מֵחָמְרוֹ,

וְנַפְשׁוֹ עֲיֵפָה עוֹד בְּטֶרֶם גָּמְרוֹ.

מִלָּה וְהִיא סֶלַע – – וּמַה קָּשֶׁה לְהָזִיז!

וְנִמְהָר קוֹל הַלֵּב, וְהָרוּחַ פָּזִיז:

קוּם הַךְ בַּפַּטִּישׁ הַמְפוֹצֵץ וַהֲלֹם,

וּמֵאֹפֶל הַגֶּלֶם יָהֵל יַהֲלֹם!

הֲלֹם! בַּחֲלוֹם כְּלִי יָקָר לֹא יוּצַר,

כִּי בְּחֹזֶק הַיָד יְבֻצַּע וִיבֻצַּר!

…מִלָּה לְמִלָּה וְכֹה כָּבֵד הַמַּשָּׂא!

וְרַב הַמַּעֲשֶׂה וּגְדוֹלָה הַמַּסָּה…

אֶעֱלֶה בְּמַעֲלוֹת הַשִּׁירָה וְאָשׁוּר, –

וְאִם לְכֹבֶד הָאֶבֶן נִיבִי עוֹד קָשׁוּר –

אֶזְרֶנּוּ לָרוּחַ! וְהַשִּׁיר בַּל יֵדַע

כִּי בְּעֶצֶב יְלָדַתּוּ הַמִּלָּה הַכְּבֵדָה. – – –