הַדְבֵּר, הַסַּתָּת, אֶת הַצּוּר הַמֻּצָּק,
דַּבֵּר עַל לִבּוֹ בַּפַּטִּישׁ הֶחָזָק;
כָּל זִיק, כָּל הָגִיג הֶחָבוּשׁ וְגָלוּם,
אֵלֶיךָ יוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ הַבָּלוּם.
סַתֵּת, הַסַּתָּת, וְחָצֹב וּפָסֹל,
וּבְמֵצַר הַצּוּרָה לְךָ דֶרֶךְ פּהֹ סֹל, –
נָתִיב רַק מַחֲשֶׁבֶת יוֹצֵר בּוֹ פָּרְחָה,
רַק נֶפֶשׁ אָמָּן נֶאֱמָנָה שָׁם אָרְחָה.
…צֹר בְּצוּר הַזְּמַן רוּחֲךָ, הַסַּתָּת!
מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עוֹלָמְךָ יְשֻתַּת…
הַקְוֵה קַו לְקַו, וֶאֱסֹף וַחֲשׂוֹף
הָאוֹר הַגָּנוּז בְּחַגְוֵי אֵין הַסּוֹף.
וְזֶה דְבַר הַשַּׁיִשׁ: הַסְכֵּת, הַסַּתָּת!
לֹא תְּקַו לְתַגְמוּל, לֹא תִּכַּף לְמַתָּת…
יְצֹר, אַל תַּעְצֹר, וְיָדְךָ אַל תַּנַּח,
עַד סוֹד אֲדוֹנָי בְּלִבְּךָ תְּפַעְנַח. – –