– – – בֵּין הָעוֹלָם וּבֵינוֹ רַד מָסָךְ!

הוּא מַבִּיט וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מַה שָּׂח

הָאִילָן אֶל לִבּוֹ, אִם יֶעְגַּם אוֹ יִשְׂמַח…

דּוֹמֶה אֱלֹהִים עַל בֵּיתוֹ כְּבָר פָּסַח,

וְאֵינוֹ מְהַלֵּךְ עִם רוּחוֹ עוֹד בַּסָּךְ.

מוּזָר לְעַצְמוֹ הוּא חָבוּשׁ בְּכִסְאוֹ,

מָה רָחוֹק הוּא מִמְּקוֹם שֶׁרוּחוֹ אָז נִשְּׂאוֹ –

יְקוּם הַיַּלְדוּת וְהַנְּעוּרִים, עֵת נִסּוֹ

הִתְנוֹסֵס בָּרָמָה, וְאֵיתָן בְּסִיסוֹ,

וְכָל מִכְשׁוֹל, כָּל נַחְשׁוֹל – בְּעֵינוֹ הֱבִיסוֹ.

מָה אָהַב מָה רָדַף, מַה שָׁאַף גְּדוֹלוֹת!

לוֹ קָרְאוּ הַחַיִּים בִּדְמָמוֹת וּבְקוֹלוֹת, –

כְּבֶן־אֵלִים הִתְהַלֵּךְ – – בְּשִׁירִים וּבִמְחוֹלוֹת

קִדְּמוּהוּ הַמּוּזוֹת הַכֹּל־יְכוֹלוֹת.

הוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר בְּכָל נִיד וּמַבָּט!

עִם אֵל וְשָׂטָן הוּא שָׂרָה וְלֹא אָבַד…

בְּכָל הָעוֹלָם הוּא צָמַח וְנָבַט,

לִבּוֹ הַגָּדוֹל מִיָּמָיו לֹא כָּבַד,

אַף רֶגַע הַשִּׁיר בְּתוֹכוֹ לֹא שָׁבַת.

הוּא זוֹכֵר וְשׁוֹחֵר – – אַךְ עָמֹק בִּלְבָבוֹ

רִיק כְּמוֹ מִי קָם וְהֵשַׁם אֶת נָווֹ;

לוּ רָעַב – וְהָיָה מִתְחַיֶּה מֵרְעָבוֹ,

צָמֵא – מַעֲיַן עֹז בְּנַפְשׁוֹ חֲצָבוֹ,

אַךְ אֵלוֹ עֲצָבוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ וַעֲזָבוֹ. – – –