אָמְרָה הָאַהֲבָה אֶל לִבִּי: אָנָּא,

שִׁיר לִי אֶת שִׁיר הַנַּעֲרָה הַלְּבָנָה

שֶׁהָלְכָה אֶל הַלַּיְלָה וְאֵין יוֹדֵעַ אָנָה – – –

אָמַר לְבָבִי לָאַהֲבה וְעָנָה:

לֹא יָדְעָה אַהֲבָה שִׁירָתִי הַנַּעֲנָה.

אָמְרָה הָאֵיבָה אֶל נַפְשִׁי: וְאוּלַי

תַּעֲלִי לִי אֶת שִׁיר זַעֲמִי מִמְּצוּלַי, –

קוֹל אָלָה וִילָלָה שֶׁל אַלְפֵי חֲתוּלַי

הָאוֹחֲזִים בְּצִפֹּרֶן חַדָּה בְּשׁוּלַי?!

וָאֹמַר: לֹא אֶהֱפֹךְ לִקְלָלָה אִחוּלַי.

אָמַר מַר הַמָּוֶת: דִּמְמָתְךָ לִי תִּתֵּן,

כִּי הִיא שִׁיר הַלֵּב הַגָּדוֹל וְהַכֵּן;

וְאִם עָמֹק בִּתְהוֹמִי נִשְׁמָתְךָ תְּשַׁכֵּן –

אֶת כָּל שֶׁפָּגַמְתָּ בַַּחַיִּים תְּתַקֵּן…

עֲנִיתִיו: לֹא טוֹבָה חָכְמָתְךָ, הַמִּסְֵּכן.

בָּכוּ יִסּוּרִים: שִׁירָה לָנוּ, הָאָח! –

וְשַׁרְתָּ לָאֱמֶת הַנִּצַּחַת, וְכָךְ

יוּשַׁר גַּם לַמָּוֶת – – אוֹ אָז יִוָּכַח

כִּי לַחַיִּים וְלַמָּוֶת שִׁיר אֶחָד יֶאֱרַח,

וּכְכָל שֶׁיִכְאַב – כֵּן יִיטַב וְיֵרַךְ.

וָאֶשָּׂא מְשָׁלִי, וְאַט אַט וְדוּמָם

שַׁרְתִּי אֶת חַיַּי עַל תּהוֹמָם וְרוּמָם;

וַתִּזַּל שִׁירָתִי כְּכִנֹּור מְעֻמָּם, –

אֶת כֻּלִּי בָּהּ שִׁקַּעְתִּי – מַכְאוֹבַי בְּעִצּוּמָם,

וְטֶרֶם נִגַּנְתִּי אֶת יְגוֹנַי עַד תֻּמָּם. – – –