הִנֵּה בָּאוּ לְתֻּמָּם עִם הַבֹּקֶר עֲנָנַי,
בַּעֲלוֹת, כְּתָמִיד, בִּלְבָבִי רְנָנַי,
וְהֵם יֶתֶר רֵעַי וְרוֹֹאֵי פָּנַי
מִנּוֹף קְדוּמִים עַל נְהַר כְּפָרִי…
וְאֲנִי צֶמַח רַךְ עוֹד שָׁתוּל בַּעֲפָרִי,
וְאַךְ זֶה הַחִלִּי לַעֲשׂוֹת דְּבָרִי.
“לְאָן?” – נוֹהֲרִים… וְאִם הָרוּחַ טוֹבָה
עוֹמְדִים מְעַט לָפוּשׁ עַל גִּבְעָה קְרוֹבָה…
“וְאַתָּה?” – הָהּ, הוֹלְכִים… וְהַנֶּפֶשׁ תּוֹבְעָה – – –