זֶה גוֹרַל הַכּוֹאֲבִים: לְבָבָם הַזּוֹעֵף –
לַסַּעַר, כַּיָּם, מִתְאַוֶּה וְשׁוֹאֵף.
רוּחָם בְּאֵר תּוּגָה, תִּגְאֶה בַּסּוּפָה,
תֶּעֱמַק שִׁבְעָתַיִם עַל־פִּי תְּהוֹם חֲשׂוּפָה.
אֵש־אֱמֶת מְצוּלַת הֲוָיָתָם תַּרְתִּיחַ,
תּוּקַד בְּדָמָם הַלּוֹהֵט וְתָטִיחַ
בִּפְנֵי הָאָדָם אֶת דְּבָרָהּ הַיָּקָר –
כְּגַל יְנֻפַּץ לְצוּר לִבָּם הֶעָקָר.
הָהּ, גּוֹרַל הָאוֹהֲבִים! דִּמְעָתָם מִי יִשַּׁק
בִּבְכוֹת צַעֲרָם הַטָּהוֹר וְיִשְׁאַג?
מִי יֵדַע מַכְאוֹבָם, יֶחֱזֵם בְּיָפְיָם,
בְּהַסְעֵר יַד־אֱלוֹהַּ נַפְשָׁם כְּנוֹף יָם?
רַק בַּעֲמֹד מִזַּעְפָּם חַיֵּיהֶם הַמֻּכִּים –
יִוָּדַע מָה עַזִּים הֵם הָיוּ וַעֲמֻקִּים;
אָז נִרְאֶה פְּנֵיהֶם הַמְעֻנִּים בְּהִלָּם –
וְאוֹרָם חָדָשׁ וּכְמוֹ זֶה הַחִלָּם. – –