שַׂחֲקוּ לְפָנַי, צִפֳּרַי הַזְּרִיזוֹת,

רַחֲקוּ יְגוֹנַי מִלִּבִּי, עַלִּיזוֹת,

“כִּי טוֹב!” “כִּי יָפֶה!” – רַנְּנוּ נָא לִי זֹאת!

דַּהֲרוּ נָא דְרוֹרַי, דָּרֵי עָל וְצַמֶּרֶת,

בַּת־קוֹל קְדוּמִים עוֹד בָּכֶם מְשֻׁמֶּרֶת,

וּמִשַּׁחַר תֵּבֵל חַיַּתְכֶם מְזַמֶּרֶת

שִׁיר הָעוֹלָם הַשָּׁלֵם, הַשָּׁלֵו;

לֹא מַכְאוֹב וְלֹא דַעַת – רַק זֶמֶר בַּלֵּב!..

כְּרוּחַ אֱלֹהִים הַמְרַחֵף וְחוֹלֵף

עַל יַעַר וּמַיִם, וְגַלֵּי הַקָּמָה –

תַּחְלְפוּ עַל פָּנַי, וְרוּחִי מְגַמְּאָה

מָרְחַקֵּי חֶלֶד וּתְכֵלֶת רָמָה!