– – – כִּי הִנֵּה רַד הַיּוֹם, וְהַשֶּׁמֶשׁ מַעֲרִיב,
כָּל עֵץ דִּמְמָתוֹ הַנָּאוָה לִי מַרְעִיף,
הָעֶרֶב כֹּה רַךְ – – מַה מַּרְאֵהוּ מַרְהִיב!
אֵלֵךְ לְדַרְכִּי בְּשָׁלוֹם וְלֹא אָרִיב
עִם אֵל וְאָדָם – – כִּי הַזְּמַן כְּבָר קָרִיב –
הַזְּמַן הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יוֹם וְלֹא לֵיל,
שֶׁהַכֹּל בוֹּ עוֹמֵד וְדָבָר לֹא יִתְחוֹלֵל;
גַַּם הָרַע, גַּם הַטּוֹב, – כָּל אֲשֶׁר יְעוֹלֵל
אָדָם לְאָדָם, לַתְּהוֹם כְּבָר צוֹלֵל –
יָם – מְנוּחָה, וְאַף גּל לֹא יְגוֹלֵל.
כִּי הִנֵּה מַאֲפִילִים הַשְּׁחָקִים, וְהֵם חַפִּים
מִפֶּשַׁע הַיּוֹם, וְעַל כָּל חֵטְא מְחַפִּים..
הַלְּבָבוֹת מִטַּהֲרִים, הַמַּכְאוֹבוֹת מִתְרַפְּאִים.
וְהַסֵּפֶר פָּתוּחַ בְּאַחֲרוֹן הַדַּפִּים, –
אַשְׁרֵי הַקּוֹרְאִים בּוֹ וְעוֹדָם מְצַפִּים.