אָחִי! אִם עָמֹק הוּא צַעֲרנוּ כַּיָּם –

עוֹד חֶסֶד הַשִּיר בְּנַפְשֵׁנוּ קַיָּם;

הוּא יְחֻנֵּנוּ וּנְחִי בְּצִלּוֹ,

וְהַס מִפָּנָיו כָּל בְּכִי וּצְלִילוֹ.

אָחִי! אִם רוּחֵנוּ קָשֶׁה וְזוֹעֵם –

עוֹד רוּחַ תֵּבֵל בְּלִבֵּנוּ פּוֹעֵם;

עֲלֵי אֶבְרוֹתָיו נַאֲבִיר וְנִפְסֹג,

וְשִׁיר הַחַיִּים לְשׁוֹרֵר לֹא נִפְסֹק!

אָחִי! אִם יָמֵינוּ שׁוֹקְעִים בַּתְּהוֹם – –

עָמֹק בְּדָמֵנוּ יִשְׁכֹּן אוֹר הַתֹּם, –

נֵלֵךְ בְּתֻמֵּנוּ וְנֶאֱהַב בְּתָמִים

אִישׁ אֶת אָחִיהוּ עַד קֵץ הַיָּמִים.

אָחִי אִם אָחִִיךָ לֹא־אָח, לֹא־גוֹאֵל,

וְיֵשׁ וּלְאֵיְדךָ הוּא שָׂמֵחַ, צוֹהֵל –

אַל תִּוָּאֵש! רַחֲמֵהוּ כְּאָב,

וּכְאֵב אַהֲבָתוֹ הָאוֹבֶדֶת כְּאָב!..