אָחִי! אִם עָמֹק הוּא צַעֲרנוּ כַּיָּם –
עוֹד חֶסֶד הַשִּיר בְּנַפְשֵׁנוּ קַיָּם;
הוּא יְחֻנֵּנוּ וּנְחִי בְּצִלּוֹ,
וְהַס מִפָּנָיו כָּל בְּכִי וּצְלִילוֹ.
אָחִי! אִם רוּחֵנוּ קָשֶׁה וְזוֹעֵם –
עוֹד רוּחַ תֵּבֵל בְּלִבֵּנוּ פּוֹעֵם;
עֲלֵי אֶבְרוֹתָיו נַאֲבִיר וְנִפְסֹג,
וְשִׁיר הַחַיִּים לְשׁוֹרֵר לֹא נִפְסֹק!
אָחִי! אִם יָמֵינוּ שׁוֹקְעִים בַּתְּהוֹם – –
עָמֹק בְּדָמֵנוּ יִשְׁכֹּן אוֹר הַתֹּם, –
נֵלֵךְ בְּתֻמֵּנוּ וְנֶאֱהַב בְּתָמִים
אִישׁ אֶת אָחִיהוּ עַד קֵץ הַיָּמִים.
אָחִי אִם אָחִִיךָ לֹא־אָח, לֹא־גוֹאֵל,
וְיֵשׁ וּלְאֵיְדךָ הוּא שָׂמֵחַ, צוֹהֵל –
אַל תִּוָּאֵש! רַחֲמֵהוּ כְּאָב,
וּכְאֵב אַהֲבָתוֹ הָאוֹבֶדֶת כְּאָב!..