הַזְמַן הָאָבוּד מִתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת.
וּמֵעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנוֹת הַטּוֹבוֹת
אֵלֵינוּ יָצִיץ, כְּהָצִיץ הַכְּתוֹבוֹת
מִתּוֹךְ מַצֵּבוֹת עַתִּיקוֹת יָמִים,
שֶׁשְׁדָפוּן הָרוּחוֹת וּשְׁטָפוּן הַגְּשָׁמִים,
וְגַם הַמָּחוּק בָּן הוּא רַב־רְשָׁמִים.
הַזְמַן הָאָבוּד מְשׁוֹטֵט בַּדְרָכִים,
לְצִדָּם עִם יְלָדֵינוּ לִקַּטְנוּ פְּרָחִים,
וְעוֹדוֹ מְשַׂחֵק שָׁם בְּמַחֲבוֹאִי פִּרְחָחִים, –
וְהוּא נִכְסֶה וְנִגְלֶה… אַךְ אֵינֶנּוּ אוֹבֵד!
בַּהֲלִיכוֹת הָעִתִּים הוּא נוֹבֵל וְנוֹבֵט,
וְשָׁרְשׁוֹ בְּתַשְׁתִּית נִשְׁמָתֵנוּ רוֹבֵד.
וְאַשְׁרֵי הָרוֹאֶה אֶת פָּנָיו – וְהִנָּן
קוֹרְנוֹת מֵעֵינִי הַנְּעָרוֹת בְּחִנָּן,
שֶׁהַזְּמַן לְעוֹלָם הוּא חָדָשׁ בְּגִינָן – – –