בְּזָוִית הַגַּג, הַזִּקִּית

הִתְיַשְּׁבָה שָׁם וַתַּבִּיט –

וְצִבְעָהּ הַיְרַקְרַק

כְּבָר מַמָּשׁ כְּמוֹ צֶבַע גָּג.

הִתְיַשְּׁבָה לָהּ בַּמָּרוֹם,

לֹא תָזוּז מֵהַמָּקוֹם.

דּוּמָם כֹּה תֵשֵׁב אִלֶּמֶת,

מִשְׁתַּעֲמֶמֶת אוֹ חוֹלֶמֶת.

נָחוּד, נְנַחֵש, מַדּוּעַ

לֹא תָזוּז וְלֹא תָזוּעַ?

בְּוַדַּאי בְּשָׁעָה שֵׁשׁ

עִם שְׂמָמִית כָּאן תִּפָּגֵשׁ.

בְּשָׁעָה שֵׁשׁ הַשְּׂמָמִית

בָּאָה חִישׁ אֶל הַזִּקִּית.

מִסְתּוֹדְדוֹת, מִתְלַחֲשׁוֹת,

מְסַפְּרוֹת כָּל חֲדָשׁוֹת:

– הַיֶּלֶק אָכַל יוֹתֵר מִדַּי,

כָּעֵת יִשְׁכַּב עַל עֶרֶשׂ דְּוָי;

וּמִי יוֹדֵעַ, מִי יוֹדֵעַ

אִם תְּרַפְּאֵהוּ הַצְּפַרְדֵּעַ.

– הָעַכָּבִישׁ סַר וְזָעֵף:

מִבֵּין קוּרָיו בָּרַח אוֹיֵב,

וְרִשְׁתּוֹ הַנִּפְלָאָה

נִתְקַלְקְלָה וְנִקְרְעָה.

הָעַכָּבִישׁ בָּרוּחַ נָד,

עָצוּב, תָּלוּי בְּקוּר אֶחָד.

– עוֹד סוֹד עַל צַעַר הַצְּרָצַר…

פִּתְאֹם זָכְרוּ כִּי מְאֻחָר,

וְנִפְרְדוּ בְּלֵב נִסְעָר

וְנוֹעֲדוּ לְמָחָר.