בְּאֶרֶץ זְבוּבִיָּה

קָמָה עִרְבּוּבִיָּה:

הִנֵּה קָרָה שָׁם אָסוֹן,

כְּשֶׁשָּׁכְבוּ הַזְּבוּבִים לִישׁוֹן.

שָׂמוּ לְיַד הַמִּטּוֹת אֶת כַּנְפֵיהֶם,

וְאָטְמוּ אָזְנֵיהֶם וְעָצְמוּ עֵינֵיהֶם,

בָּאָה אֲלֵיהֶם גְּבֶרֶת חֲפַרְפֶּרֶת,

חָבְשָׁה הַכְּנָפַיִם, עָפָה לַשָּׁמָיִם.

בַּבֹּקֶר הַזְּבוּבִים פָּקְחוּ הָעֵינָיִם –

וּלְיַד הַמִּטּוֹת לֹא מָצְאוּ כְּנָפָיִם.

הִתְחִילוּ לְזַמְזֵם, הִתְחִילוּ לִבְכּוֹת,

לָרִיב זֶה עִם זֶה וְגַם לְהַכּוֹת.

קָמָה עִרְבּוּבִיָּה

בְּאֶרֶץ זְבוּבִיָּה –

וְעַד הַיּוֹם

לֹא תִדֹּם.