כּוּשִׁי, דֻּבּוֹן, שָׂפָן, בֻּבָּה
יָרְדוּ מֵעַל הָאִצְטַבָּה;
בְּלִי מְעִילֵי־גֶשֶׁם, בְּלִי מַגָּפַיִם,
כִּשְׁעָתַיִם טִיְּלוּ בַּמָּיִם.
אוֹתָהּ שָׁעָה גֶשֶׁם יָרַד
לְסֵרוּגִים עִם הַבָּרָד.
הֵם לַבָּרָד הִתְפַּלְּאוּ,
כְּמוֹ סֻכָּר אוֹתוֹ בָּלְעוּ,
וּמָה עַתָּה? אוֹי, זוֹ צָרָה!
בֻּבָּה שֶׁלִּי הִתְקָרְרָה,
כּוּשִׁי־הַשּׁוֹקוֹלַד נָמֵס,
חֶצְיוֹ נִצַּל, בְּדֶרֶך נֵס.
וְלַשָּׁפָן –
מִשְּׁתֵי אָזְנָיו אָבְדָה אַחַת,
וַדַּאי יִהְיֶה חֵרֵשׁ מְעָט.
רַק הַדֻּבּוֹן, זֶה הַשָּׁמֵן,
שָׁב וְשָׁכַב וּכְבָר יָשֵׁן.
אִמְרוּ, הַאִם מְאֹד נָחוּץ
בַּגֶּשֶׁם לְטַיֵּל בַּחוּץ?
עָלַי לְהַעֲנִישְׁכֶם כָּעֵת:
חֹדֶשׁ לֹא אֶתֶּנְכֶם לָצֵאת!
אַל תִּתְחַנְּנוּ עוֹד, כְּלוּם לֹא יוֹעִיל;
אָסוּר בַּגֶּשֶׁם לָצֵאת בְּלִי מְעִיל!