טִיַּלְתִּי לִי רָכוּב עַל תַּיִשׁ.

וַיְדַבֵּר אֵלַי סָבָא

וַיֹּאמַר לִי:

“דַּרְכְּךָ שֶׁלְּךָ הִנֵּהִי!”

צִלִּי הַמְחֻפָּשׂ כְּפוֹשֵׁט־יָד הִתְרִיעַ:

“לֹא זוֹ כִּי אִם זוֹ הַדֶּרֶךְ!”

וּבְגָדַי לָחֲשׁוּ לִי:

“שֶׁלְּךָ הִיא דֶרֶךְ הַזָּהָב. אֵי־שָׁמָּה!”

בַּרְבּוּר גָּדוֹל רָמַז לִי

בִּקְרִיצַת־עַיִן:

“בּוֹא, נֵלֵךְ נָא יַחַד!”

נָחָשׁ תָּקַע שִׁנָּיו בִּגְלִמָּתִי,

גְּלִמָּה שֶׁל עוֹלֵה־רֶגֶל

וְנָשַׁךְ בָּהּ.

עֵינַי לַשָּׁמַיִם, הִרְהַרְתִּי:

"לִי – אֵין דֶּרֶךְ.

אַחְרוֹנֵי הַשּׁוֹשַׁנִּים

כָּרִאשׁוֹנוֹת תִּהְיֶינָה.

צוּרַת הַבָּשָׂר וְהַטַּל

בָּעֲרָפֶל מִתְחַלֶּפֶת."

סוּסִי הָאַגָּדִי נוֹשְׂאֵנִי

עַל פְּנֵי עֲרָבָה אֲדַמְדֶּמֶת.

לִבִּי הַמְהֻרְהָר קָרָא: “הַנַּח לִי!”

הִנַּחְתִּיו עַל פְּנֵי הָאָרֶץ

מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו עֶצֶב.

רַד הַלַּיְלָה

כֻּלּוֹ צֵל, כֻּלּוֹ קֶמֶט.

אֶת דַּרְכִּי וַדַּאי יָאִירוּ

עֵינֵי הַתְּכֵלֶת

הַבּוֹרְקוֹת אֲשֶׁר לַתַּיִשׁ.