לֹא רַבִּים לְמוֹתִי יִבְכָּיוּ
כִּי רַבִּים אַשְׁאִירָה כָמוֹנִי,
וְרַבִּים כָּמוֹנִי כְבָר הָיוּ
שָׁרִים בַּשִּׁירִים מֵעֹנִי.
וּבְמוֹתָם מֵחַיִּים נִשְׁכָּחוּ
אַף יָרְדוּ שִׁירֵיהֶם נְשִׁיָּה,
סֹפְדִים אֲחָדִים נֶאֱנְחוּ,
נֶאֱנְחוּ וְנֶאֶלְמוּ דוּמִיָּה…
וּבְנֵיהֶם בְּלִי עֶזְרָה נִשְׁאָרוּ
וַעֲרֻמִּים כְּצֵאתָם מֵרָחֶם,
נְדִיבִים לָהֶם פְּרֻטוֹת צָבָרוּ
אַחַר–רָעֲבוּ לָלָּחֶם…
לָכֵן בְּנֵי עַמִּי, חָנּוּנִי,
חָנּוּנִי וַעֲשׂוּ בַקָּשָׁתִי,