כִּי אֶרְאֶה כְלָבֶיךָ, רִבּוֹן עָלְמַיָא,

כְּלָבֶיךָ הַחְַנֵפִים, כַּלְבֵי דִשְמַיָא,

חֹטְפִים מְזוֹנָם תַּחַת שָמֶיךָ.

זֶה אַלְיָה וּבְדַל אֹזֶן, זֶה שוֹק וְזֶה חָזֶה,

עֵת חֵלֶק אְַנָשִים יוֹם יוֹם יֵרָזֶה –

אֶקְרָא בְתִמָּהוֹן: מַה נִפְלָאִים מַעְַשֶֹיָה

וַאְַנִי לֹא אְַבִינֵם, רֹכֵב בַּעְַרָבוֹת.

שֶתְפַטֵּם עַל חֶשְבּוֹנְךָ כְּלָבִים לִרְבָבוֹת,

עַל כִּי בַּחְַנוּפָה אֶת פָּנֶיךָ יֵרָאוּ –

זֶה יִכְרַע, זֶה יִרְקָד, זֶה יַחְפּוֹץ זְנָבוֹ.

וּלְפָנֶיךָ, אֵל צַדִּיק, חָנֵף לֹא יָבוֹא,

וָאֵם מִדֶּשֶן בֵּיתְךָ יֹאכְלוּ יִשְֹבָּעוּ!

הִנֵּה שָם כֶּלֶב מִתְנַפֵּל בִּלְחְִמּוֹ

עַל כָּל גֶּבֶר מַשְֹכִּיל הֹלֵךְ בְּתְִמּוֹ

וְנֹֹשֵךְ כָּל חָכָם בְּאַף וּבְחֵמָה;

וְהָיָה אִם יִרְאָתְךָ מַסְוֶה עַל פָּנָיו.

הִנֵּה שְִלְחָנְךָ עָרוּךְ לְפָנָיו.

גַּם בְּבֵיתְךָ לוֹ יָד וּמַּשְֹכְִּרְתוֹ גַם שְלֵמָה. –

וְכֵן כָּל כְּלָבֶיךָ מִקְּטַנָּם עַד גְּדוֹלָם,

הַנֹשְכִים בְּשִנֵּיהֶם וּמְסְִכָּנִים לָעוֹלָם,

לְפָנֶיךָ מְרַקְּדִים וּפַרְנָסָתָם עָלֵיךָ;

וּכְאָדָם נַפַחְתָּ נְשָמָה יְתֵרָה,

מִטּוּבְךָ לֹא תַעְַנִיק לוֹ אַף כְּיוּד זְעֵירָא –

אֵל אְֶלֹהִים, מַה נִפְלָאִים מַעְַשֶֹיךָ!