(השיר הזה מובן לקוראיו במקומו, בספרי “מבית ומחוץ”.)
אָן אֶבְרַח מִיגוֹנִי,
אִמָּלְטָה מִצָּרָה?
וּנְחָשִים עְַלֵי אָרְחִי
וְדַרְכִּי הָהּ, נִסְתָּרָה!
קָפְאוּ רַגְלַי מִנִּי קֶרַח
וּבְרֹאשִי כְּוִיָּה עַל כְּוִיָּה;
צִמְּתוּנִי אֵש וְקֹר הַשֶּלֶג
אַחִים בֹּגְדִים וְאֵם נָכְרִיָּה. –
אֵיפֹה אֶמְצָא מַחְַבֵא,
פִּנָּה לִי לָשֶבֶת?
וּמִחוּץ שִכְּלָה חֶרֶב,
בַּבַּיִת כַּמָוֶת!?
עְַשוּק גֹּאֵל חְַסַר אַחִים,
בָּדָד אֶדֹּד, הָהּ, כְּקָיִן;
אָבַד, אּבַד כָּל מָנוֹס,
אִם לֹא הַשְּאוֹל – מִפְלָט אַיִן!?