(השיר הזה מובן לקוראיו במקומו, בספרי “מבית ומחוץ”.)

אָן אֶבְרַח מִיגוֹנִי,

אִמָּלְטָה מִצָּרָה?

וּנְחָשִים עְַלֵי אָרְחִי

וְדַרְכִּי הָהּ, נִסְתָּרָה!

קָפְאוּ רַגְלַי מִנִּי קֶרַח

וּבְרֹאשִי כְּוִיָּה עַל כְּוִיָּה;

צִמְּתוּנִי אֵש וְקֹר הַשֶּלֶג

אַחִים בֹּגְדִים וְאֵם נָכְרִיָּה. –

אֵיפֹה אֶמְצָא מַחְַבֵא,

פִּנָּה לִי לָשֶבֶת?

וּמִחוּץ שִכְּלָה חֶרֶב,

בַּבַּיִת כַּמָוֶת!?

עְַשוּק גֹּאֵל חְַסַר אַחִים,

בָּדָד אֶדֹּד, הָהּ, כְּקָיִן;

אָבַד, אּבַד כָּל מָנוֹס,

אִם לֹא הַשְּאוֹל – מִפְלָט אַיִן!?