(מעשה שהיה ביערות מאראקא.)

יְדַעְַתִּיךָ אָחִי, אָמַר הַזְּאֵב,

אֶל רֵעוֹ הַשּוּעָל, בְּהִפָּגְשָם בַּיָּעַר

כִּי חָכְמָה הִרְבֵּיתָ מִכָּל חַכְמֵי לֵב,

וּבְךָ כָּל אַחֵינוּ יִתְבָּרְכוּ בַשָּעַר;

לָכֵן אֵלֶיךָ, בַּעַל נֶפֶש יְקָרָה,

אֶפְנֶה וְאֶשְאַל עֵצָה מִפִּיךָ,

לְחַלֵּץ מִצָּרָה נֶפֶש אָחִיךָ,

הַנִּצָב פֹּה עִמְּךָ וְרוּחוֹ נִשְבָּרָה.

רֹאש לַעְַדַת זְאֵבִים הָיִיתִי בַיְּעָרִים.

לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלִשְמוֹר הַסְּדָרִים

מִטַּעַם הָאְַרִי, רַב הָעְַלִילִיָּה;

אַךְ מִקְרֶה לֹא טָהוֹר פִּתְאֹם קָרָנִי,

כִּי נוֹקְשָה עְַדָתִי וְעִמָּה גַּם אָנִי,

בַּעְַשֹוֹתִי בְמִקְרֶה מְלַאכְתִּי רְמִיָּה.

סְבִיבוֹת גְּבוּלֵנוּ עֶדְרֵי צֹאן רַעוּ

, וּבְאַחַד הַכַּרִים נַפְשָם הִשֹבִּיעוּ;

פִּתְאֹם הַזְּאֵבִים רִבְצָם מָצָאוּ

וְעֵדֶר רְחֵלִים לַטֶּבַח הִכְרִיעוּ.

אָנֹכִי רָאִיתִי בִצְחוֹק הַנְּעָרִים,

אַךְ לִטְרֹף וְלִרְמֹס עוֹד אוֹתָם עוֹרַרְתִּי –

כִּי מִי יָשֹים לֵב, בְּלִבִּי אָמַרְתִּי,

לְגוֹי חְַסַר כֹּחַ וְנִבְזֶה כַבְּקָרִים?

וּבְכֵן דַּם הַצֹּאן עַד צַוָּאר הִגִּיעַ,

וְנַאְַקַת חְַלָלִים עָלְתָה רָקִיעַ,

וָהֵמָּה הוֹסִיפוּ לְקַצּוֹת בָּעְַדָרִים –

אַךְ שְמַע וְהִשְתּוֹמֵם: אַף הָאְַרִי חָרָה,

(בְּלִי שֶֹפֶק בְּמַלְשִינוּת כִּבְשָֹה נִסְתָּרָה,)

וַיְצַו בַחְַמַת אַפּוֹ זֹאת לּקְרֹא: “אִי סְדָרִים”

הַפְּקְִדָּה יָצָאָה – וְאַחִי הַמַּכִּים

נֶהֶפְכוּ לְמְִכִּים וַעְַשוּקִים עַל חִנָּם,

כִּי רַבִּים הוֹשִיבוּ בְּבֹר בְּמַחְַשַכִּים,

עַד שֶיֵּחָרֵץ עְַלֵיהֶם גְּזַר דִּינָם.

עַתָּה גַּם כִּידִי עֵינַי תִּרְאֵינָה

כִּי יוֹתֵר מִכְִּלָּם זַעַף מַלְכִּי נָשָֹאתִי –

הוּא חָפֵץ לְהוֹרִידֵנִי בְאַף מִגְּדְִלָּתִי

וּלְהַחְַלִיף מִשְמַרְתִּי בִּקְטַנָּה מִמֶּנָּה.–

כָּל זֹאת בָּאַתְנִי, רֵעִי מִנֹּעַר,

כְּבוֹדִי לְשִמְצָה, אַחַי בַּסֹּהַר

בִּגְלַל עֵדֶר צֹאן נְקְִדִּים וּטְלְִאִים!

הוֹרֵנִי מַה לַעְַשֹוֹת כְּיַד חָכְמָתֶךָ,

אָז תַּצִּיל מֵחֶרְפָּה נֶפֶש רֵעֶךָ –

וִיהִי גַם בְּיָדְךָ שְֹכַר פִּדְיוֹן שְבוּיִם…

לֹא אֶמְנַע בְּטוּבִי חֶסֶד מֵרֵעִי

וּבְנֶפֶש חְַפֵצָה אַנְחְַךָ בּעְַצָתִי,

עָנָה הַשּוּעָל אַךְ– שִמְעָה מַה דֵעִי

עַל דְבַר כָּל הָעִנְיָן, לְפִי הַשְקָפָתִי:

דַּע כִּי לֵב הָאְַרִי (וְכֵן לֵב כָּל מִשְפַּחְתּוֹ)

לֹא טוֹב הוּא לַצֹּאן מִקֶּדֶם קַדְמָתָהּ,

כִּי יָבִין עַד כַּמָּה נַפְשָם נִשְחָתָה,

וְכַמָּה יָרֵעוּ לְעַמּוֹ וּמַמְלַכְתּוֹ.

אִם אָמְנָם בְּצַמְרָם וּבַחְַלָבָם יֵש בְּרָכָה

בְּמִדָּה מְרְִבָּה אֶל גִנְזֵי גֹּנְזֵי הַמִּמְלָכָה –

אַךְ הֵם אֵינָם שֹוִים בְּנֵזֶק מַרְעִיתָם;

כִּי טוּב אֶרֶץ יֹאכְלוּ, שָם יִרְעוּ יִשְֹבָּעוּ,

עֵת אַלְפֵי אַחֵינוּ יִרְעַבוּ יִרְעְַבוּ יִצְמָאוּ –

לָכֵן בְּצֶדֶק אַפּוֹ עַל תַּכְלִיתָם.

אַךְ אָנוּס הִנֵהוּ לָרִיב רִיב צֹאנוֹ

וּלְיַסֵּר אֹכְלֵיהֶם כְּחֹק פֹּרְעֵי פְרָעוֹת,

כִּי חְִקֵּי מַמְלַכְתּוֹ לַמְרוֹת רְצוֹנוֹ,

יִתְּנוּ גַם לָמוֹ לְחַיִּים תּוֹצָאוֹת –

אַף יָחוּש לִשְמוֹ הַנּוֹדָע בַּשְעָרִים

וְעָלָיו הוּא חָרֵד לְבִלְתִּי יְחְִלָּל,

בְּעֵינֵי חְַבֵרוֹ הַנֶּשֶר הַמְּהְִלָּל,

שֶכְּבָר בְּמַמְלַכְתּוֹ שָלוֹם לָעְַדָרִים…

וּכְבָר גַּם מֵאַרְצוֹ בָּאוּ יְדִיעוֹת,

כִּי שָם אֵינָה נוֹחָה רוּחַ הַבְּרִיוֹת

מִמִּנְהַג אַרְצֵנוּ בְּצַעַר בַּעְַלֵי חַיִּים,

וְהֵם אֶת הָאַרְיֵה פֶּה אִחָד מַאְַשִימִים

בְּמַעְַשֵֹי אַחֵינוּ הַזְּאֵבִים הַתְּמִימִים –

וַיְהִי מְִכְרָח לְיַסְּרָם לְמַרְאֵה עֵינָיִם.

לָכֵן עְַצָתִי לְךָ עַתָּה אַבִּיעַ

כִּי תַפְקִיד מְמְִנִּים, עֹשֵֹי מְזִמּוֹת,

בְּקֶרֶב הַיְּעָרִים, שָם דְּבָרְךָ מַגִּיעַ

לֶאְֶסוֹף עַל יָד “דֵּעוֹת וַחְַתִימוֹת”

כִּי צֹאן מַמְלַכְתֵּנוּ עַם רַע הוּא לַבְּרִיּוֹת,

וְתָמִיד הוּא חַי עַל חֶשְבּוֹן אְַחֵרִים,

יִשְתֶה לִרְוָיָה דַּם זְאֵבִים וּנְמֵרִים

וּבְשָֹרָם הוּא אֹכֵל בְּרִבְבוֹת פִּיוֹת.

אַךְ יֶשְנָם בְּקִרְבּוֹ בָּנִים מַשְחִיתִים,

שֶחָדְלוּ מִשַּלֵּם לָאַרְיֵה אֶת הַמִּסִּים,

וְאוֹצַר הָאָרֶץ מַצִּיגִים הֵם רֵיקָם;

וְבְכֵן מֵרֹב צָרָה, עֹנִי וָלַחַץ,

הָיְתָה בַצֹאן יַד בְּנֵי שַחַץ,

וַתָּמֹד לָרְשָעִים פְּעְִלָתָם אֶל חֵיקָם. –

דְּבָרִים כָּאֵלֶה בְּדַעַת וּבְבִינָה,

עַל צֹאן מַמְלַכְתֵּנוּ יִכָּתְבוּ בִסְפָרִים

וּבְיַד מַלְאָכֶיךָ, כַּלְבֵי הַמְּדִינָה,

בְּעֵת רָצוֹן תַּגִּישֵם אֶל מֶלֶךְ הַיְּעָרִים;

אָז רֵעִי, בִּזְנָבִי לְךָ אֶשָּבַע,

כִּי דְרֹר יִקָּרֵא לְכָל הַזֵּדוֹנִים,

וְרַק שַֹעְַרוֹת אְַחָדוֹת יְשַלְּמוּ הַנְּדוֹנִים,

לוּ גַּם אִם הִרְבּוּ פִּי שְנַיִם הָרַע –

כִּי תְהִי אָז תֹּאְַנָה לִכְבוֹד מַעְַלָתוֹ,

לִצְדִּיק דִּין עִמּוֹ בַּצֹאן עם עֶם עֶבְרָתוֹ,

לְעֵינֵי הַבְּרִיוֹת, תְּלְִנָּתָם מַשְמִיעִים;

כִּי אָז הְַלֹא יִרְאוּ שֶהַצֹּאן הַמַּזִּיקִים,

וְהָיוּ גַם בְּעֵינֵיהֶם הַזְּאֵבִים צַדִּיקִים –

וְהָאַרְיֵה וְכִסְאוֹ אָז יִהְיוּ נְקִיִּים!

הָעֵצָה נֶעְֶשְֹתָה,

גַּם עְשְֹתָה פֶרִי,

כִּי כָל בְּנֵי עַוְלָתָה,

כָּל בֵּית הַמֶּרִי,

שֶרָחְַצוּ אֶת גְּרוֹנָם

בְּדַם כְּבָשִֹים עְַנִיִּים,

כְּחֶפְצָם וּרְצוֹנָם

יָצְאוּ נְקִיִּים,

מֵאֵין אֶחָד רָשָע;

וּשְאֵלָה חְַדָשָה

נִתְחַדְּשָה בַיְּעָרִים

עַל אֹדֹות הָעְַדָרִים,

וַתְּהִי כָל הַיָּמִים

לְהֶגְיוֹנָם וְשִֹיחָם:

אִם לָאַרְיֵה הַתָּמִים

שֹוֶה לְהַנִּיחָם

גַּם בְּיָמִים הַבָּאִים…