פרק שני משירי הגדול “החלום ושברו”.)

עַל אַדְמַת רוֹמִינְיָה הָעְַקְִבָּה מִדָּמִים,

בְּגַלַץ הָעִיר, בְּפִנָּה גַלְמוּדָה,

נִשְקָף שָם בַּיִת, מָט מֵרֹב יָמִים,

עֹמֵד כְּזֵכֶר לְחְִרְבָּן בַּת יְהוּדָה,

שָתוֹתָיו נֶהְֶרָסוֹת, כְּתָלָיו נְשַמִּים,

לְִחוֹתָיו נִשְבָּרִים, חַלּוֹנָיו בַּאְַדָמָה,

גַּגּוֹ הֶהָרוּס עֹטֶה מְעִיל שְמָמָה,

לוֹ מַרְאֶה בֵּין אֶחָיו – יִשְֹרָאֵל בָּעַמִּים…

מֵחָרְבָּה הַזֹּאת קַו אוֹר קִפָּאוֹן

עַתָּה בַּלֵּיל כְּמוֹ לִפְרוֹץ יִבָּהֵל

דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן אֶל תּוֹךְ הַמַּשָֹאוֹן

וְהָיְתָה לוֹ דְמוּת כְּתִקְוַת יִשְֹרָאֵל…

שָמָּה בּחָרְבָּה בֵּין כָּתְלֵי חְִרְבָּנָהּ

מִתְהַלֵּךְ אִיש שֵֹיבָה אָנֶה וָאָנָה

כַּהְַלוֹךְ יִרְמְיָהוּ בֵּין קִבְרֵי צַלְמָוֶת,

עְַנָנִים עַל מִצְחוֹ יְזָרוּ מַחְַשַכִּים,

וּכְמוֹ מִטְרוֹת עְִזָּם מֵעֵינָיו מְפַכִּים

אֶגְלֵי מֵי רֹאש, דִּמְעוֹת עַצֶבֶת…

שָמָה בַּפִּנָּה עַל מִטָּה מִתְנֹדֶדֶת

וְסַפְסַל צֹלֵעַ – קְרָשִים נִשְעָנִים;

עְַלֵיהֶם רַעְַיָתוֹ יְצוּעָה מְרַפֶּדֶת

וְשִבְעָה יְלָדִים, עַל מַחְצֶלֶת שֶל קָנִים.

הַנְּפָשוֹת הָאֵלֶה בִּזְרֹעוֹת הַשֵּנָה

עַתָּה אְַחוּזוֹת וּשְכֵחוֹת עָנְיָמוֹ,

וְהוּא רַק הָאֶחָד הָעֵר בֵּין כְִּלָּמוֹ,

כִּי הוּא נֹתֵן לַחְמָן הַדֹּאֵג לָהֵנָּה.

עַד הוּא, כִּי אָב הוּא, וְאִשְתּוֹ וּבָנָיו

רְעֵבִים הָהּ שָכְבוּ וּרְעֵבִים יָקוּמוּ,

וּבְלֵיל מָחָר יֵדַע, כִּי רְעֵבִים מוּל פָּנָיו

כְּמִשְפַּט לֵיל זֶה שֵנִית יָנוּמוּ. –

אָפְסָה כָל תִּקְוָה גַּם כֹּחוֹ עְַזָבוֹ

לֹא יוּכַל הִשָֹּגֵה וּלְהֵיטִיה מַצָּבוֹ,

וּכְבָר גַּם הַיֵּאוּש לִבּוֹ הִכְנִיעַ…

אִם עַל צַוַּאר הַיְּהוּדִי חֶרֶה מוּנַחַת,

גַּם אָז עוֹד יְקַוֶּה וְנַפְשוֹ בֹטַחַת –

עָנִי עִבְרִי זֶה מִי יוּכַל יַבִּיעַ!…

יִשְרֹק הָרוּחַ, יֵהֹם יִתְחוֹלֵל

בִּבְקִיעֵי הַחָרְבָּה בְּכִנוֹר בּוֹ שָבֶר,

עִם נַחְַרִת יְלָדָיו הֶמְיָתוֹ תִתְבּוֹלֵל

וְהָיָה הַקּוֹל כְּקוֹל בֹּכִים עַל קָבֶר.

אוֹר כֵּהֶה שָם נֵר יָפִיץ מִמְּנוֹרָה.

מֵרוּחַ בּוֹ יִגַּע שַלְהַבְתּוֹ תָנוּעַ,

תִּתְנַשֵּא, תִּתְאַבֵּךְ וְאוֹרָהּ זָרוּעַ

בִּנְטוֹתָה הַצִּדָה – אַךְ תֵּכַהּ מְהֵרָה…

תִתְנַשֵֹא, תִּתְאַבֵּךְ בְּנֵר הַשַלְהֶבֶת

בִּנְטוֹתָה הַצִדְָה לְעֵינֵי הֶעָנִי,

וּמַחְַשָבְה אֶל לּבּוֹ אַט מִתְגַּנֶבֶת:

אוּלַי הַצִדָּה אֶמֶת גַּם אָנִי?!…

אֶמֶת הַצִּדָּה – וְאוֹרִי יִבָּקֵעַ

וְרֹדְפַי יְקָרְבוּנִי כְּאָח לָהֶם וָרֵעַ,

אָז נָכוֹן לֹא אֶהְיֶה לְמוֹעְַדֵי רָגֶל…

אַךְ מַה זֹאת הַנֵּר יֵכַה בַּמְנוֹרָה?

אִשָּה תִּתְנַשֵּא – אַחַר יִדְעַךְ אוֹרָהּ

בּוּז לִי עַל אִוַּלְתִּי, לֹא אֶעְֶזֹב הַדָּגֶל!!…

וּכְרֶגַע נִטָּיוּ עֵינָיו אֶל בָּנָיו

וּשְתֵּי מַפּוֹת צַחוֹת מֵהֶן הִתְגַּלְגָּלוּ,

לֹא נֶעֶצְרוּ בַתְּלָמִים הַחְַרוּשִים עַל פָּנָיו,

וּבִזְקָנוֹ הַלָּבָן כַּעֹפֶרֶת צָלָלוּ.

וּבְעָנָן כִּי כָלָה הַשֶּמֶש זֹרֵחַ,

כֵּן פָּנָיו הַקֹּדְרִים מִמְצוּקוֹת וּתְלָאוֹת

הֵאִירוּ כִּי שְִפְּכוּ מֵעֵינָיו הַדְּמָעוֹת,

וְגַאְַוַת עֹז לָבְשוּ כְלֹחֵם מְנַצֵּחַ.

"לֹא! לֹא! יִקְרָא פִתְאום, בָּנִים נֶאְֶמָנִים

תִִּהְיוּ יְלָדַי לְעַמְכֶם וְדַתְכֶם!

שָוְא לָכֶם זֵדִים, הַבָּנִים קְשֵי פָנִים,

עָרְפָּם הַקָּשֶה לֹא תַכְנַע רִשְעַתְכֶם!

לְחָיֵינוּ לְמֹרְטִים, גֵוֵנוּ לְמַכִּים,

דָּמֵנוּ בַחְִצוֹת כְּמַיִם מְפַכִּים,

הוֹנֵנוּ לִמְשִסָּה לְכָל חֹמֵס יֶחִי!

אַךְ לָנוּ הַנְּשָמוֹת הַיֹּשְבוֹת בַּקֶּרֶב,

אוֹתָן לֹא יַכְנַע גַּם אֶגְרוֹף גַּם חֶרֶב –

עִבְרִים הָיִינוּ וְעִבְרִים עוֹד נֶהִי!

יוֹסִיף אֹמֶץ הָרוּחַ, יֵהֹם יִתְחוֹלֵל,

יַחְדֹּר לַבְּקִיעִים כְּמַיִם זֵידוֹנִים

עִם מַשַּק נְשִיקוֹת הֶמְיָתוֹ תִתְבּוֹלֵל,

הָאָב יּשַּק עַתָּה בָּנָיו הַיְשֵנִים! –

"אַלְלַי לִי! אַנֶחוֹתָיו תְּהִימֶנָּה,

מַה שְִפּוּ עַצְמוֹתֵיכֶם אִשְתִּי וּבָנִי!

רַק גַּל שֶל עְַצָמוֹת מוּטָל לְפָנִי,

אֵין בָּשָר, אֵין עוֹר, וְהָעְַצָמוֹת תִחְיֶינָה!

עְַצָמוֹת יְבֵשוֹת, מֵרְאוות הָהּ אֶבָּהֵל,

אֶרְאֶה מוּל פָּנַי כְּצַלְמֵי בַלָּהוֹת:

פֹּה אַנְשֵי בֵיתִי, שָם – כָּל בֵּית יִשְרָאֵל,

תִּחְיֶינָה אִם גַם אַין לְחַיִּים תּוֹצָאוֹת!..

הָהּ בָּנִים עְַזוּבִים, הָהּ אְִמָּה עְַשוּקָה!

מִדַּת קְשִי יוֹמְכֶם מֵאֶרֶץ אְַרְִכָּה

אֵין צְרִי לָחְָלִי, תְּרוּפָה לַמַּכָּה!

רְאֵה אְַדֹנִָי, צֹאן יַעְַקֹב הַנּוֹתָרוֹת

נָתַתָ בְּאַפְּךָ לַכְּפִירִים לְבָרוֹת,

הְַכָלָה אַתָּה עֹשֶֹה אֵת עַמְּךָ הַדַּכָּא?!..