(עת אשר עניתי את ידידי ה' מירביס “בהזמנה”.)

שְאַלְתַּנִי “אַיֶּכָה” בְּפִתְחֵי שְעָרִים,

וְאִם אָמְרִי “אְֶעֶנֶךָ”, – אֵין בְּפִי דְבָרִים.

זֶה כְּמִשְלֹש חְָדָשִים נָע וְנָד אְַנִי כְּקָין

בִּמְקוֹמוֹת אֵין אְַנָשִים וְגַם אְַנִי עוֹד אִיש אָיִן.

נַפְשִי עָיְפָה מִכֹּבֶד סָבֶל וּמְיְִדָּעִי – צְרוֹר מַסָּעִי,

וַאְַנִי מַאְַכִיל שְֹפַת בָּבֶל לַהְַגִי בִּבְלָאִי טִפְּשָאִי…

"אַיֶּכָּה דָאלִיצְקִי? – הִנֵּנִי! הִנֵּנִי!

אַךְ בְּסִפְרַת יִשְֹרָאֵל אַל תְּבַקְּשֵנִי!

חָלְפָה עֵת הָזָּהָב עָבְרוּ יְמֵי מִזְמוֹרִי,

וּלְהִנָּצֵל מֵחֶרְפַּת רָעָב נִפַּצְתִי אֶת כִּנּוֹרִי…

מַה כִּנּוֹר בַּת יְהוּדָה לִיהוּדִים מְזְִיָּפִים?

בִּשְֹפַת בָּבֶל הַשְּדוּדָה סַפֵּר לָהֶם מַעְַשֵֹי כְשָפִים,

מַעְַשֶֹה בְּשוֹר מַטִּיל בֵּיצִים, כְּפָרָה בִַעְַלַת אֵבֶר!

וְשָמְעוּ אֵלֶיךָ הָעֵצִים וִיכַבְּדוּךָ בְּנֵי עַם עֵבֶר!

"אַיֶכָּה דָאלִיצְקִי? – הִנֵּנִי! הִנֵּנִי!

בַּאְַשֶר אָלִין לֵיל זֶה שָם מָחָר לֹא תִרְאֵנִי.

אְַנִי רָץ בְּחִפָּזוֹן וְעֹרְקַי לֹא יִשְכְָבוּ,

בִּגְלַל אֵיפַת רָזוֹן לְבָנִי כִּי יִרֳעָבוּ…

בִּשְנִי יְרָחִים שִשִּים עִיר מַדּוֹתִי בְשָעְָלִי,

הַתְלַוֵּנִי בַּת הַשִּיר הְַתִחְיֶה נַפְשָהּ בִּגְלָלִי?…

חְַיֵה בַטְוֹב יַקִּירִי, וְיִחְיוּ בְנֵי הָעְַלִיָּה,

הַחְַפֵצִים בְּבַת שִירִי וּבַשֹּפָה הָעִבְרִיָּה;

וְהָיָה בְנוּחִי וְאֶתְנֵם בַּחֹבֶרֶת.