על ש.ב. – היורד הראשון מידידי
השתרכתי בדרכי לשוב לבית הולדתי.
את הבי לא מצאתי.
רק חורבה ובה כתלים נופלים, טיח מתפורר. קורות גג חרוכות.
תילי אבק מחניק. קוצים, שברי זכוכית. עקרבים. עטלפים.
מזה ימים איני משאיר כאן אבן על אבן.
אני נובר ומחפש, חופר ומבקש את אבן המזוזה.
אפשר ואוכל להציבה מחדש במקום שניצבה אז.
אפשר ואוכל להקים הכתלים, לקָרוֹת את הגג.
אפשר ואקים את ביתי החרב.
אבן המזוזה איננה. לא ייבנה הפתח.
לא יקומו הכתלים. לא יקורה הגג.
החורבה שותקת ואינה מגלה, היכן מונחת אבן המזוזה.
והרי שבתי למקומי להקים את ביתי ולשבת בו עד סוף ימי.
והרי צריך שאקים את ביתי.
אולי ימצא אותה בני אחרי?