שֶׁמֶשׁ וַתִּיקָה כְּבִצַּת יָמִים…

נִכְנָע וּשְׁחוֹחַ אֶפּוֹל אַפַּיִם,

אֶשַּׁק רַגְלַיִךְ מְסֻרְבְּלוֹת זָהָב,

אֲנִי – קַבְּצָן בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

שֶׁמֶשׁ – עֶרֶשׂ לַנְּצָחִים!

אַשְׁכִּים, אַקְדִים,

עַל סַף הַשַּׁחַר אֶשְׁתַּטַּח

וְאֶת פָּנַיִךְ אֲקַדֵּם.

וּבְיָדִי –

גְּדִישׁ דִּמְעוֹת הַלַּיִל

שֶׁנִּמְזְגוּ בְּדִמְעוֹתַי.

צָלְלוּ אֶצְבְּעוֹתַיִךְ

בִּדְבַשׁ הָאוֹר.

בָּאַפְרוּרִית מְרַנֶּנֶת דַּק־דַּקָּה

נִימָה אַחַת

פִּזְמוֹן עָמוּם:

אֵלִי, אֵלִי,

אִם עוֹדֶנִּי חַי?

אָחַזְתִּי בְּקַרְנַיִךְ,

אָרִיתִי אֶת הַדְּבַשׁ

שֶׁסָּפְגוּ אֶצְבְּעוֹתַיִךְ…

אָהוּב, אָהוּב לִי עוֹלָמִי!

שֶׁמֶשׁ וַתִּיקָה

כְּבִצַּת יָמִים,

סַבְתָה שֶׁל דּוֹרוֹת,

בַּזְבְּזָנִית בְּטַבּוּר תֵּבֵל,

אֶת רוֹק זְהָבֵךְ שָׁכַחְתְּ!

בִּצַּת הַיָּמִים אָלוֹק

בִּלְשׁוֹנִי הָאֲרוּרָה.

אֲהַבְתִּיךְ, הַשֶּׁמֶשׁ,

אֵם וּבְתוּלָה,

אִמִּי־כַלָּתִי!

מִקֶּרֶב הַצַּלְמָוֶת

תִּרְעַף תְּפִלָּתִי

כְּאַגְמוֹן לַחַשׁ –

טַהֲרִי נָא אֶת דָּמַי!

הַצִּיתִי מִדְבַּר זָהָב בְּתוֹךְ לִבִּי!

אֶת חֲטָאַי אֲשֶׁר דָּהוּ בְּזֹהַר הַנְּצָחִים

שִׂימִי עַל מֵצַח הָאוֹר

בְּטֶרֶם אֵל

יָצַק בָּךְ אֶת הוֹדוֹ.

טַהֲרִי נָא אֶת דָּמַי!

כִּי יֶלֶד אֲנִי, בְּנֵךְ בֶּן יוֹמוֹ

כִּגְדִי צָחוֹר מִמֶּגֶד גְּדִיאֵל…

טִבְלִי בְיֵם שַׁלְהֲבוֹתַיִךְ

אֶת חֲטָאַי אֲשֶׁר דָּהוּ.

יָנֵצוּ כְּפִרְחֵי מֶשִׁי בְגַנִּי הַלּוֹהֵט!

אוֹי, שֶׁמֶשׁ כַּלָּתִי,

מַדּוּעַ אַתְּ שׁוֹקַעַת?!.