הִנֵּה: אֲנִי אָבוֹא מֵאֹפֶק הַגָּבוֹהַ

וּוֶרֶד הַחַמָּה מִבֵּית שֶׁחְיִי יִזְרַח,

וּוֶרֶד הַחַמָּה כְּלֶחֶם וְנִחוֹחַ

בְּבֵית שֶׁחְיוֹ הֶחָם שֶׁל בֶּן־עָמָל בַּכְּרָךְ.

אֲנִי אָבוֹא לָעִיר כְּמוֹ הַבֵּן לְאַבָּא,

לְאַבָּא טוֹב שֶׁהֶעֱלִילוּ כִּי רָצַח,

עֲלֵי כַּף יַד הַצְּנוּמָה שֶׁפָּגָה כָּל חֶמְלָה בָּהּ

אָנִיחַ כִּפְרוּטָה אֶת לְבָבִי הַזָּךְ.

וָאֲמַלְמֵל נָבוֹךְ כְּאִלּוּ אַשְׁמָתִי הִיא

שֶׁבְּעֵינָיו נִמְזַג הָרַעַל עִם הָאוֹר,

כְּאִלּוּ זֶה אֲנִי הַזָּר אֲשֶׁר הִגְוִיעַ

עַל סַף בֵּיתוֹ פַּרְפַּר אוֹ יֶלֶד אוֹ צִפּוֹר.

וְעַל בִּרְכֵּי הַמִּדְרָכָה אֵשֵׁב לָנוּחַ

וָאֲלַחֵשׁ שִׂיחִי לָאֹזֶן הָאַבְנִית:

מִתַּחַת לַמִּרְצֶפֶת פֹּה פָּרַח אֲשׁוּחַ

וְרוּחַ לִבְלְבָה לוֹ הַבְּלוֹרִית.

עַל הַגִּבְעָה הַזֹּאת טִפֵּס אֵי־אָז הָעֵדֶר

חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל מִי רָבְצוּ פֹּה בַּמִּרְעֶה

וְהֶחָלִיל סִפֵּר עַל מִי־שֶׁהוּא מִקֶּדֶם

פִּלְאִי וּמְאֻשָּׁר, רוֹאֶה וְלֹא נִרְאֶה.

עַכְשָׁו אַתָּה וַדַּאי מְאֹד רוֹצֶה לִשְׁמוֹעַ

לֹא הַצִּלְצוּל הָרָם שֶׁל שֶׁקֶר חַשְׁמַלִּי

וְלֹא סִלְסוּלֵי גַּרְגֶּרֶת הַקּוֹלְנוֹעַ

אַף לֹא וִדּוּי שֶׁל רַדְיוֹ אֱוִילִי.

כִּי אִם שַׁלְוַת הַכְּפָר שֶׁבְּהִוָּלְדָה הִסְמִיקָה

כְּיוֹם תָּמִים־וָרֹד עַל עֶרֶשׁ תַּכְלִילִי,

הִנֵּה: אֲנִי אָבוֹא וְאֶת זִכְרָה אַדְלִיקָה

כְּמוֹ פַּנָּס עֲנָק בֵּין נַנָּסֵי לֵילִי.

הִנֵּה: אֲנִי אָבוֹא וַאֲבַקֵּשׁ לִסְלֹחַ –

וָלֹא, עִיר הָאוֹרוֹת לַנֶצַח אֲרוּרָה –

אֲנִי אֶרְצֶה מְאֹד בְּתוֹךְ נַפְשֵׁךְ לִגְוֹעַ

כְּמוֹ נָחָשׁ בְּתוֹךְ הַמְּאוּרָה…