תְּנָה, אֲדוֹנִי, עוֹד אֶלֶף שָׁנָה עֲצוּבוֹת וְאֶחְיֶה אֶת כֻּלָּן,

כִּי מָלְאוּ עֵינַי רָעָב, וְאֵין לְהַשְׂבִּיעָן מָוֶת,

כִּי תַדְלִיק כּוֹכָב מֵעַל שְׂדוֹתַי, וְאֵלֵךְ אַחֲרָיו כְּעָנָן,

כִּי תַשְׁלִיךְ אֵשׁ בִּשְׂדוֹתַי, וְאֶקְצֹר לֶהָבוֹת וְצַלְמָוֶת.