מַר הַבֹּקֶר נוֹלַד בַּחֲדַר־הָרַחְצָה

וּמִשָּׁם הוּא יָצָא מְסֻבָּן עַד הַמֵּצַח

וְאָז רוּחַ מָשְׁחֶזֶת גִּלְּחָה וּפָצְעָה

אֶת פָּנָיו, בְּמָקוֹם בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ הֵנֵצָה.

כֶּתֶם דָּם הִצְטַיֵּר בְּסַנְטֵר הָרָקִיעַ,

כְּמַגֶּבֶת הֶחֱלִיק הַמִּפְרָשׂ הָרָטֹב,

וּצְפִירָה רְחוֹקָה שׁוּב חָזְרָה וְהוֹדִיעָה:

בֹּקֶר טוֹב, בֹּקֶר טוֹב, בֹּקֶר טוֹב!

לֹא נִדְהַמְתִּי מִזֶּה וְלֹא רַצְתִּי לִקְרַאת,

לֹא תָּלַשְׁתִּי פְּאוֹת־עֲנָנִים כִּטְרֹף טֶרֶף,

כִּי אֲנִי עוֹד כִּרְסַמְתִּי לֵילִי הָאֶחָד

מִכָּל אֶלֶף לֵילַי שֶׁנָּשְׁרוּ לִי בַּדֶּרֶךְ.

וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, הָאַחֲרוֹן מִכֻּלָּם,

הִתְרַפֵּק עַל שִׁכְמִי וְהִפְצִיר בִּי לָשֶׁבֶת,

הוּא רָקַם עַל פָּנַי חִיּוּכִים שֶׁל צַלָּם

וּבִקֵּשׁ סְלִיחָתִי בְּעֵינַיִם שֶׁל עֶבֶד.

זֶה לֵילִי הָאַחֲרוֹן הִתְרַפֵּס כְּכוּשִׁי

וְזֵרָה לְרַגְלַי אֶת עֵינָיו לְמַזְכֶּרֶת,

הוּא בִּקֵּשׁ לְהַגִּיד, כִּי חַיָּיו הֵם קָשִׁים

וְכִי שַׁחַר חִוֵּר יְמִיתֶנּוּ בְּלִי חֶרֶב.

אָז יָדַעְתִּי מְאֹד, כִּי הַחֶדֶר הוּא רֵיק

וְהַסַּף הָאִלֵּם יְקַדְּמֵנִי בְּשֶׁקֶט,

וְהַלַּיְלָה יָסֹב כְּצִיר־דֶּלֶת חוֹרֵק

הַיָּרֵא לְסַפֵּר לְעַצְמוֹ אֵיזֶה שֶׁקֶר.

אַךְ מֵעֵבֶר לַסַּף כְּבָר יָשְׁבָה הַבְּדִידוּת

כִּגְבֶרֶת פִּקְחִית חֲצוּפָה מוּל הַבֹּקֶר,

הִיא הִזְמִינָה אוֹתִי עַל בִּרְכֶּיהָ לָמוּת,

בְּלִי סִיגָרָה בַּפֶּה וּבְלִי רַעַל בָּעֹקֶץ.

בְּדַרְכֵּךְ אֶל חֶדְרִי לֹא הָיוּ מִכְשׁוֹלִים,

כִּי דַּלְתִּי הִיא פְּתוּחָה לְכָל שֵׁד וְיָרֵחַ

אַךְ גָּבוֹהַ מְאֹד הַמִּפְתָּן בִּשְׁבִילִי

וְאֵינֶנִּי רָצוּי לְעַצְמִי כְּאוֹרֵחַ.

לָךְ נִדְמֶה, הוֹ גְּבִרְתִּי, כִּי חָכַמְתְּ וְיָפִית,

לָךְ נִדְמֶה, כִּי אִמִּי כְּבָר וִתְּרָה וְאֵינֶנָּה,

אַךְ זִכְרִי, כִּי אִמִּי הִיא אִשָּׁה קַנָּאִית,

הַנּוֹשֵׂאת פְּרִי־נָקָם בְּמַבָּט כִּבְתוֹךְ טֶנֶא.

וּבְכָל זֹאת אֶכָּנֵס וְאֵשֵׁב לִי רָצוּץ,

וְאֶקְרָא לִי בַּסֵּפֶר שֶׁעוֹד לֹא כְּתָבוּהוּ,

הַגִּבּוֹר הוּא בַּרְנָשׁ, שֶׁתָּמִיד לָן בַּחוּץ,

וְשׂוֹנֵא אֶת חֶדְרוֹ וְאוֹהֵב אֶת הָרוּחַ.

לוּא פָּגַשׁ בְּמִקְרֶה אֶת כְּבוֹדֵךְ בַּדְּרָכִים,

וְשִׁסָּה אֶת עַצְמוֹ לִקְרָאתֵךְ כְּמוֹ כֶּלֶב,

עַל פָּנַיִךְ תִּפְּלִי מִתְפָּרֶצֶת בִּבְכִי,

בְּכִי עַלְמָה שֶׁנָּבְלָה שָׁם מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת.

וְאוּלַי יְחַיֵּךְ אִם עָיֵף הַגִּבּוֹר,

יִכָּנֵס אֶל בֵּיתוֹ וְיַרְשֶׁה לָךְ לִנְבֹּחַ,

הוּא יַטֶּה אֶת שִׁכְמוֹ וְיִפְרֹק מִגַּבּוֹ

כָּל שַׂקֵּי הַחִטָּה שֶׁל הָאוֹר וְהַכֹּחַ.

הוּא יָנוּחַ מְעַט בַּחֲדַר הָרַחְצָה,

וּמִשָּׁם הוּא יִבְרַח מְסֻבָּן כַּיָּרֵחַ,

הָרוֹכֵל הַמִּקְרִי יִסְתַּכֵּל מִן הַצַּד

וְיִצְחַק בְּתֻמּוֹ וְיַחְשֹׁב: הִשְׁתַּגֵּעַ!…